|
|
עמוד:11
בינתיים נתערערו והלכו יסודות מוסכמים בחברה הישראלית . חלו תמורות בגישות לבעיות היסוד בחיינו , נתערערה גם הסובלנות לשונות שבהשקפות . חלה הקצנה בגישות הנוגעות להשקפות על מהותה של המדינה היהודית , העמיקו ההבדלים בהשקפה על עקרונות היסוד , שעליה אמורה להתבסס החברה הישראלית . הקצינו היחסים בין דתיים לחופשיים ובין דתיים לבין עצמם . גדלו הניגודים ביחס אל הסכסוך הערבי-ישראלי ואל בעיות השלום . בית הספר אינו יכול להישאר מחוץ להתפתחויות הללו . אמנם מערכת החינוך הכניסה כבר בראשית שנות השבעים נושאים קונטרוורסאליים להוראה ולדיון בבית הספר , אך אלה נגעו רק בבעיות אחדות . אך למרות זאת נמנעו המורים מלהגיב על בעיות אקטואליות , שהציבור מפולג בהן . האם בית הספר יכול לעמוד מנגדל האם המורה יכול להימנע מלהגיב , ולהשאיר את התחום הערכי השנוי במחלוקת בחלל ריק שיתמלא על ידי סיסמאות פשטניות , שבחלקן הן מבוססות על סטיריאוטיפים והכללות ? האם רעיונות השולטים ברחוב ובכיכרות , שהם לפעמים פרי תסכול ושנאה לשונה , לפעמים השתלטות יצרית על התנהגות רציונאלית , האם רעיונות אלה יהיו מכווני הדרך לחניכים , שמוריהם החליטו להימנע מלהיכנס להתמודדות הזאת י אחריותו של המורה כלפי תפקידו כנציג החברה הוא להכשיר את חניכיו להבין את המציאות ולנקוט עמדה אחראית בבעיות העומדות על הפרק . עליו לעזור להם לבחור באמות מידה לשם קבלת החלטות ולשם ביקורת עצמית של התנהגות הזולת ושלו עצמו . כל זה בתנאי מפורש שעבודתו תהא מלווה בכבוד לדעות הזולת ולדעות החניך עצמו . הכבוד לחניך מתבטא בסיוע לגדילתו של החניך ובציודו בכלים ובמיומנויות שבעזרתם יוכל לנתח ולהעריך אלטרנטיבות ולהכריע הכרעות . הכרעות נחוצות במקום שיש בו אלטרנטיבות . המפגש אתן , ניתזחן , בדיקת ההשתמעויות שלהן ולבסוף ההחלטה על בחירה , הן מזכותו של החניך המגיע לבשלות אינטלקטואלית ואמוציונאלית בהדרגה . בין נייטראליות ערכית לבין אינדוקטרינציה אידיאולוגית קיימת הדרך הקשה של החינוך , המבוססת על זכותו ומחויבותו של המחנך להגיב על אירועים בחברה , לבחון אותם באמצעות אמות מידה , שהתנהגות לפיהם עשויה להבטיח חברה מתוקנת וצודקת מחד גיסא , והתייחסות מתוך כבוד לחניך , המתבטאת בסיוע לגדילתו והתבגרותו לבחירה והכרעה אוטונומית מאידך גיסא .
|
|