|
|
עמוד:11
בארץ מבטאת הנחות של הטמעה , שפירושן "אימוץ נורמות , תקנים של התנהגות וערכיבז של קבוצת הרוב על ידי קבוצות מיעוט , במטרה לדמות אליה ולהיות כמותה . בתהליך זה נדרש המיעוט לוותר על עמדות ודרכי התנהגות הנחשבות בעיני הרוב לפחותות ערך או לפגומות , או לפחות להימנע מלהבלי טן" ( קליין ואשל . ( 17 : 1977 , תהליך זה של הטמעה מבליט מוקד אחד בבעיית קידומם של " טעוני הטיפוח" - מוקד השוני התרבותי ; ילדים "טעוני טיפוח , " שגדלו בסביבה המאשרת דפוסי התנהגות מסורתיים למחצה , המקובלים במרחב התרבות המוסלמית , חייבים להתמודד בבית הספר עם בני הקבוצות ה"מבוססות , " המושפעים מדפוסי התרבות המערבית . התמודדות זו , תוך כדי תיפקוד והשתלבות בחברה הנמצאת בתהליכי שינוי , דורשת - כך רווחת האמונה - אימוץ ערכים הישגיים האופייניים לקבוצות הרוב , כחלק מתהליכי ההשוויה התרבותית , החיקוי או האינטרגראציה . נוסף לשוני התרבותי , קיים בבעייתם של "טעוני טיפוח '' היבט חברתי , המתבטא ביחסיהם עם התלמידים המבוססים ועם החברה הרחבה . מקובלת ההכרה , כי רכישת השכלה היא מכשיר לקידום כלכלי וחברתי , וכי מערכת החינוך הינה אחד המנגנונים העיקריים לניעות ולהצבה בחברה . הכרה זו אף גורמת לכך , שהשגתה של רמת חינוך כלשהי חיונית לפרט לשם קביעת המעמד והסטאטוס החברתי שלו לעתיד לבוא ( אייזנשטדט ; 1965 , הופר " . ( 1968 , מערכת החינוך , " באמצעות בית הספר , הנתפש ככלי מרכזי לניעות חברתית , אמורה להחיל יתר השווייה חברתית ותרבותית על בני הקבוצות המוחזקות כשוליות , ביניהן "טעוני הטיפוח , " תוך הבטחת שיוויון חינוכי בבית הספר . ואולם , תפקידו של בית הספר במישור זה שנוי במחלוקת ; אחת הטענות המרכזיות העתידה לעלות בהמשך היא , כי מערכות החינוך המודרניות , על אף חתירתן למימוש ערכים של שיוויון בין קבוצות לומדים שונות , אינן חורגות מגבולות הלגיטימאציה התרבותית והחברתית המקובלת על בני קבוצות המרכז בחברה . בדרך
|
|