|
|
עמוד:12
לשלוט בנשים . שכן בסופו של דבר הן נתפסות כ"שולטות" על המשכיות הקבוצה , בשל שליטתן על הפוריות . וכך , מיתולוגיות בריאת העולם מגדירות מלכתחילה את מעמדה הנחות של האישה ואת תלותה בגבר , שבלעדיו אין לה חיים , והיא שואבת ממנו את כל חיותה . כל אידיאולוגיה מאורגנת בדרך כלל סביב ערך או כמה ערכים מרכזיים , כגון גאולה , שוויון , ומנסה להיות לפה לאינטרסים ולשאיפות של הקבוצה החברתית המרכזית ( ברום וסלזניק 254 11979 , . ( 258 כל תרבות היא מערכת של אידיאולוגיות , מיתוסים , סמלים , ערכים וכללי התנהגות משותפים , כאשר הסמלים והסממנים הדתיים למיניהם תורמים לחיזוק התרבות . אם נצרף את ה"פרשנויות" שהאדם מעניק לחייו עם הפרשנויות הקולקטיביות שהוא מפנים " ) תודעת הקולקטיב , " על פי דירקהיים , ( ניווכח כי תרבות היא רשת סבוכה של קשרים ותהליכים חברתיים דינמיים ( גירץ . ( 5 : 1973 , בקומפלקס זה נוצרו שני מרחבים , הגברי והנשי , שאת גבולותיהם תוחמים הגברים . המרחב הגברי נחשב לקדוש , לרוחני ועליון - נחלתם הבלעדית של הגברים , והמרחב הנשי נתפש כגשמי , טמא ונחות , וגם בו הגברים קובעים את כללי ההתנהגות . בקרב שבטים רבים יש למרחבים אלה גם מימד גיאוגרפי - לנשים אסורה הכניסה למרחב הגברי , והן מסתכנות בסנקציות חמורות אם יפרו איסור זה . אך אם גבר נמצא בטעות במרחב הנשי - למשל לבדו במחיצת אישה , אזי על האישה להוכיח את חפותה . נוה ( 50 11999 ) מגדירה את המרחבים הללו כמרחב הציבורי , הפוליטי , שהוא נחלת הגברים , והמרחב הפרטי , הביתי ( הדומסטי ) - שהוא נחלת הנשים . כאשר נשים מגיעות להישגים במרחב הציבורי " , אין להן מעמד ייצוגי בתוכו , ועל כן אין להן בו ' מקום' במובן שיש לגברים , " בלשונו של דירקהיים ( 1966 Durkheim 1964 , ) מעגל הקולקטיב מושתת על "תודעת הקולקטיב" המעניקה לגיטימציה לחלוקת התפקידים ולתיחום המרחבים . תודעה זו שואבת את חיותה ממסורת הקבוצה ומושתתת על יסודות אידיאולוגיים ומיתיים ועל סמלים משותפים , והדת מעניקה לגיטימציה לעליונות הגבר ולנחיתות האישה . בחברות שהדת בהן היא חלק מהשלטון , הדת . 3 במרוקו הייתה חובה על נשים יהודיות לתפור את התכריכים שלהן רק בגיל מבוגר : גילן '' ניטרל" אותן ממיניותן ומטומאתן . גם במותן הנשים הופרדו מן הגברים , שכן תכריכיהן היו שונים מתכריכי הגברים ( בן עמי 259 : 1991 . ( 262
|
|