ד

עמוד:300

האסלאם _, ' ואין סיבה לפקפק בכ 1 ותו . סבט אבן אלג'וזי שימש כמרצה במדרסה ירושלמית במשך עשר שנים וחיבר ספר בשבחי העיר . בנוסף על דרשה כתב גם שיר קינה המבכה את העובדה ש'במקום עלייתו ( של מחמד ) השמיימה ועל הסלע הקדוש ... אין פסוקי קראן נאמרים עוד " . ' תגובות עוינות אחרות , אם כי פחות חריפות , נשמעו גם כמרחק רב יותר ממוקד האירועים — במצרים , בג'זירה , במוצול וכבגדאד — בין בחוגי אנשי דת ובין בקהל הרחב " . אפילו בחוגי השררה האיובית נשמעו קולות ביקורת . הסלטאן אלמלך אלמטפר מארבל שלח שגריר לאלכאמל לעוץ לו להתנצל בפני הח'ליפה על מעשהו . סלטאן זה , גיסו של צלאח אלדין , היה ידוע בדבקותו ברעיון הג'האד ובהשפעה שנודעה עליו לאנשי דת , ונראה שביקש לבטא בכך בעקיפין את מררת רוחו . '" ואילו השגריר ששלח אלכאמל _לפרידריך השני , צלאח אלדין אלארבלי , חיבר שיר ארסי נגד 'הקיסר המקולל , ' בו פקפק בכנות כוונותיו לקיים את החוזה שנחתם עמו . "' אם ציפה אלכאמל שיוכל לסכור את פיות מבקריו על ידי צעדי עונשין , מצא עצמו נאלץ עד מהרה , לנוכח עוצמתם והיקפם , לסגת קמעא . את ביטול החוזה לא היה נכון אף לשקול , אך ראה הכרח לפתוח במסע הסברה להשקטת דעת הקהל הנרגזת . הוא שיגר לכל ממלכותיו איגרת חוזר , ובה מנה את הטיעונים המדיניים בזכות חוזה השלום וניסה להמעיט בערכה של האבידה הדתית שבמסירת ירושלים . אופיה המוסלמי של העיר , כך טען , לא נמחה , משום שמסגד אלאקצא עומד על כנו , תפילות נאמרות בו ולמוסלמים יש זכות גישה חופשית להר הבית , הוא אלחךם אלשריף . משהצדיק את חוזה יפו , סבר אלכאמל שיוכל להראות כי שום מצווה דתית לא הופרה . כך , למשל , ענה לשגריר מארבל : 'אנו ואבותינו , משרתים נאמנים אנו לירושלים . שירותינו לה ידועים לכל . זיקתנו אליה , דבר אין לה ולצביעות / י * הרמיזה לתוארו של צלאח אלדין , 'משרת ירושלים , ' אינה מקרית . ברי שכתשובה זו מנסה הוא לשמור על יוקרת השושלת , המושתתת על מסורת צלאח אלדין . הצהרות אמונים מעין אלה לא הספיקו , כנראה , ואלכאמל מצא עצמו נאלץ לשלוח לח'ליפה שגריר רם מעלה , פח'ר אלדין בן שיח' אלשיוח , ' כדי לצלק את עצמו ; אחיו אלאשרף עשה כן אף הוא ושליחו לבגדאד ניסה גם להרגיע את הרוחות בג'זירה . !< אולם הרוחות לא נרגעו כה מהר , בייחוד לא בדמשק הנצורה ובאיזור ירושלים . באיזור זה עברה התסיסה , מקץ כמה חדשים למסירת העיר , משלב של מחאות ולחצים על השליטים לשלב של פעולה ישירה בלתי תלויה בשלטון . על פי מקור צלבני בן התקופה הכריזו המוני פלאחים מיהודה ושומרון , שהוסתו על ידי חכמי הדת של חברון ושכם , כי אינם 'נכונים עוד לסבול שירושלים תהא בידי הנוצרים בלא שניתן יהא להיכנס להר הבית , הוא בית המקדש . ' כנופיות איכרים מזוינים חדרו לעיר הקודש והשתלטו עליה למשך כמה ימים , עד שגורשו תוך אבירות כבירות על ידי חיל המצב המקומי " סנט אבן אלג'וזי , עמ' . 656 _היתה כאן , כמובן , גוזמה רבתי : לפי חוזה יפו נשארו המקומות הקדושים לאסלאם בידי המוסלמים והובטח חופש גישה אליהם . 7 _כת"י פאריס , 5864 דף 237 א ; וראה לעיל . אל מקריזי , סלוך , א , עמ' . 229 ' י 7 אבן תגריברדי , ו , עמ' ; 272 אבן אלאת'יר , יב , עמ' ; 187 אבן נטיף , אלתאריח' אלמנצורי , הוצאת גריאזנביץ , מוסקבה , 1960 ד ף 182 ב , 185 א . , שם , דף 185 א ; אבן ואצל , כת"י פאריס , 1702 דף 288 ב289- א . ' אכן ואצל , כת"י פאריס , 1703 רף 4 א . XJ מצוטט על ידי גיב על פי הכרוניקה של אבן אבי אלדם ( כת"י אוקספורד ) od . k . m . seiton . Phiiaddphia 1962 , p . 71 ) 2 History ofthe Crusades , U . J _112 וראה : מקריזי , סלוך , א , עמ' ; 230 מקריזי , חיטט , ב , עמי . 377 א אבן נטיף , דף 185 א . 4 א שם , דף 182 א , 185 א ; מקריזי , סלוך , א , עמ' . 231

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא