ד

עמוד:298

בשנת 1219 החליט שליט דמשק האיובי , אלמלך אלמעטם , להרוס את חומת ירושלים לבל תיפול מבוצרת בידי הפראנקים , שמא יוסכם ( כמצופה ) כאותו רגע על מסירתה להם בתמורה לפינוי דמיאטה על ידי נוסעי מסע הצלב החמישי . עצם האפשרות של ויתור על העיר עוררה גל של תדהמה וזעם . בירושלים , מספר ההיסטוריון אבו שאמה . 'נפל פחד כביום הדין : נשים ובנות , זקנים , צעירים וילדים , הכל אצו רצו לשני המסגדים שעל הר הבית , תלשו שערותיהם וקרעו בגדיהם . ' הגירתם של תושבים רבים מהעיר למצרים , דמשק וכרך הביא את גלי הזעם אל מחו ץ לארץ ישראל . אלמעטם ניסה להרגיע את הרוחות , באמרו כי 'לא כחומות נגן על ערינו ולא בחרבות וקשתות , ' אולם לא היה בכך כדי להרגיע את דעת הקהל החשדנית והנרגשת . על פי סבט אבן אלג'וזי 'תקפו המשוררים את אלמעטם בשירי לעג וקלס וקיללו את שלטונו . ' שניים משירים אלו הגיעו לידינו . אחד מהם , שמחברו אינו ידוע , אומר : 'בחודש רג'ב חוללה הטוהרה / בחודש מחרם נחרבה ירושלים הקדושה . ' ואילו בשני כותב הקאצי החנפי מג'ד אלדין ( מי שהיה הקאצי האחרון של הר תבור קודם שנהרס על ידי אלמעטם מפחד הצלבנים וקיים קשרים הדוקים עם ירושלים ;( עברתי ליד ירושלים האצילה ובירכתי לשלום את שנותר הימנה / עיני זלגו דמעות חמות לזכר עברה המפואר . / הנה שליט ברבארי רוצה להרוס את שרידיה ולהנחית עליה את ידו הנפשעת והטמאה / אומר לו כך : 'תיבש ימינך ! כבד נא עיר זו למען אלה המבקשים להסתופף ולהתפלל בה / לו ניתן היה לקנותה בפדיון נפש הייתי נותן עצמי כפרה וכל המוסלמים היו עושים כמותי ' . תגובות אלה היו רק בחינת סימנים מבשרים לסערה שתפרוץ בשנת , 1229 משנמסרה העיר באמת לצלבנים , הפעם לקיסר פרידריך השני , על פי הסכם בינו לסלטאן אלכאמל ממצרים . דומה שלאור לקח העבר ציפה אלכאמל לתגובה שלילית מדעת הקהל , אך לא העריך אל נכון את עוצמתה . באיגרת לאחיו הסלטאן אלאשרף , בעת המתיחות שנשתררה ביחסיהם ( קיץ , ( 1 228 הוא מעמיד פנים שנכנס לארץ ישראל לא כדי ללחום בו אלא כדי להגן על ירושלים ( שאותה הציע כבר לקיסר (! והוא מוסיף : יודע אתה כי דודנו , צלאח אלדין , כבש את ירושלים והדבר העניק לנו תהילה לדור ודור . חוששני שכיבוש עיר זו על ידי הצלבנים יפגע ביוקרתנו ויעלה לנו בביקורת כה קשה שכל התהילה שרכש דודנו עבורנו תכלה בעשן . וכיצד זה נעמוד בפני הבריות ובפני אללה יתברך "? כמה חודשים אחר כך כרתו אלכאמל ואלאשךף , שנתפייטו בינתיים , את חוזה יפו עם פרידריך השני ( פברואר . ( 1229 בראש הוויתורים הטריטוריאליים שעשו שם המוסלמים עמדה ירושלים . המשבר שנוצר לאלתר בין הסלטאנים לבין דעת הקהל היה , על פי עדותו של ההיסטוריון אלמקריזי , חמור הרבה יותר מכפי ששיער אלכאמל . כמו בשנת , 1219 שימשה גם הפעם ירושלים עצמה למרכז שממנו נפוצו גלי הזעזועים . המאך'נים והאמאמים של כיפת הסלע ומסגד אלאקצא יצאו אל מחנהו של אלכאמל , שישב אז ליד עזה , וערכו " אכן תגריכרדי , ו , עמי , 244 אנו שאמה , דייל , עמ' ; 116 יאקות , מעג'ם אלכלדאן , ה , בירות , 1957 עמ' ; 171 סבט אבן אלג'וזי , עמ' ; 601 אבן שדאד , אלאעלאל , אלח'טירה , הוצאת דהאן , דמשק , 1956 עמ' " . 216 אבן _אלאת'יר , יב , עמ' . 198

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא