|
|
עמוד:271
החכם ר' עזרא הולך בשיטה זו כי ציון רמז לקו האמצעי ומביא כעין ראיה " מציון שוכ ן ירושלים וכ ן מפרש ימלוך יי' לעולם גו' [ תהלים קמו י ] כי כלל כאן כלההוייה . _ומורינ"רהעירליכיכן שמע על פה מהרב ז"ל וכשראה זה בפי' תמה " עליו ואמר כי הרמז לירושלים העליונה וזהו הר ציון זה שכתוב בו הר ציון ששמם מעיר יי' צבאות השוכן בהר ציון , כן כתב החכם הנד מפי החסיד ז"ל . אין ספק כי 'מורי נ"ר' הוא הרשב"א , שקיבל ממורו הרמב"ן מסורת דומה לזו של רי עזרא , והיא כי ציון היא סמל ליסוד . לעומת זאת , החסיד — הכוונה לר' יצחק טודרוס — גורס , כפי שלמדנו מהמובאה מספר כתר שם טוב , כי ציון מרמזת למלכות או לירושלים העליונה . התלבטויות אלה מלמדות כי זיהוי ציון כסמל ליסוד לא היה חלק ממסורת חד משמעית ; סביר להניח כי הוויכוח כין שתי המסורות קדם לזמנו של ר' עזרא , וסיוע להשערה זו היא הדעה שהבאנו מפירוש האגדות לר' עזריאל ו אך נראה כי הוויכוח הוכרע למעשה כבר בכתבי ר' עזרא . ההבחנה בין ציון וירושלים איפשרה תיאור היחסים שבין חסד וגבורה , ואחר כך שבין יסוד ומלכות , בעזרת הסימבוליקה של ציון וירושלים . כפי שכבר ראינו , יש ביחסים אלה נימות מיניות ברורות ו נימות אלה זכו להשפעה רבה על הספרות הקבלית מחוג ספר הזוהר . בשליש האחרון של המאה הי"ג מתבלטת בספרות הקבלה מערכת סימבולית , היא הסימבוליקה המינית . עיקרה — תיאור תהליכי האיחוד שבין הספירות תפארת — או יסוד — ומלכות כתהליכי זיווג בין זכר ונקבה " * . הדימויים הארוטיים הרבים מכוונים למטרה אחת ו לציין את השאיפה לאחדות שבתוך העולם האלוהי . בתוך הלך מחשבה זה משתלבת גם הסימבוליקה — שהיתה כבר קיימת — של ירושלים וציון , והתרומה המרכזית לפיתוח זה מצויה בספר הזוהר . כך , למשל , אנו קוראים : שהוא ציון כל הכחות נקרא ציון . ' בכ"י ברלין ( 01 . 8 ° 538 ) 122 דף 85 א אנו קוראים : 'וגם נקרא בית אל שהוא לתפארת והוא נקראת כל שנאמר אני יי' עושה כל והוא ירושלים שלמעלה הוא התפארת שהוא ציון הכחות . ' ללמדנו כי גם המונח 'ציון כל הכחות' זכה לפירוש נקבי — מלכות , ולפירוש זכרי — תפארת , כשם שזכה להם המונח 'ציון . ' הכוונה כנראה לשני דיונים נפרדים של ר' עזרא , המופיעים בפירושו לאגדות התלמוד ואשר הבאנו אותם לעיל . כך בכ"י הרווארד , _ובכ"י קימברידג' 'כאן . ' כך בכ"י הרווארד , ובכ"י קימברידג' 'פרקי תווהא . ' ? ראה : שלום , פרקי יסוד , עמ' 294 ואילך . מן הראוי להעיר כי הסימבוליקה המינית של ציון וירושלים התגלגלה , בדרך שטרם התבררה לי , לתוך שירתו של המשורר האנגלי ויליאם בלייק , ( 1827-1757 ; William Blake ) החוזר פעמים אחדות על הגדרת היחסים שבין Albion ובין Jerusalem כיחסים שבין זכר ונקבה . לאור העובדה שבלייק עצמו ידע על תפיסת האדם הקדמון הקבלי , הזהה אצלו לאלביון , סביר להניח כי אומיה הנקבי של ירושלים הוא תוצאה של השפעה קבלית , והעובדה שירושלים מתוארת כהאצלה 1 ntnn rr . ra מחזקת הנחה זו . ואולי הכינוי ' אלביוך לאדם הקדמון קשור לאופי הזכרי של ציון ? על בלייק והקבלה ראה ו . 1969 , pp . 199-220 , esp . pp . 204-205 Damon , ed . A . H . Rosenfeld , Providence , R . I ., Kabbalah ' , William Blake — Essays for S . Foster A . A . Ansari , 'Blake and the וראה גם : ה' פיש _, ירושלים ואלביון , ירושלים-תל אביב , תש"ם , עמ' 20 הע' . 17 זוהר , ג , דף לו _ע''א ; המקור הארמי גורס 'פתח רבי פנחס ואמר יברכך יי' מציון וראה בטוב וגו . ' יברכך יי' מציון מ"ט מציון בגין דתמן שראן כרכאן לאשתכחא . ה"ה דכתיב כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם . ובגין כך יברכך '" מציון דהא מתמן נפקי ברכאן לכלא . וראה בטוב ירושלים דבגיני ציון ירושלים אתברכא דכיון דציון _אתמלי ברכאן כדין ירושלם אתברכא _ואשתכחו בה רחמין , וכד ירושלם אתכרכא כל עמא אתכרכא . כל ימי חייך דלא _יתחזי קשת ביומך כמה לאביך . ועל דא וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך וראה בנים לבניך . '
|
|