|
|
עמוד:189
התקופה האיובית : שובם של גולים ; מדנים קהילתיים אובדן ירושלים מידי הצלבנים וכיבושה בידי צלאח אלדין מציינים נקודת מפנה בתולדות הנוצרים המזרחיים בירושלים . בעקבות שינוי השליטים הזה בשנת 1187 חלה מהפכה במעמדם . התוצאה הראשונה היתה היעלמות ההיירארכיה הכנסייתית הלטינית , שלא הוחזרה על כנה אפילו במשך שנות שלטון הפראנקים המחודש . ( 1244- 1229 ) השינוי היה רב משמעות עבור הקהילה המלכיתית , שיכלה עתה לחדש את אופיה האוטונומי המלא . אף על פי שהקיסר יצחק השני קומננוס ( 1195-1185 ) פתח מייד במשא ומתן עם צלאח אלדין , עברו עשר שנים תמימות עד שחזר פטריארך יווני לירושלים . לאחר מרת הפטריארך לאונטיוס בקרנסטנטינופול מינה הקיסר את הכומר המוודה שלו , _דרסיתאוס , כפטריארך ירושלים . ( 1189-1187 ) כאשר התפנה כס הכהונה בקונסטנטינופול ניסה הקיסר להעביר את דוסיתאוס למשרה זו , אך תוכניתו נתקלה בקשיי הנהלים הקאנוניים , וועידת כנסייה בבירה כפתה על דוסיתאוס להתפטר משתי המשרות . יורשו , מרקוס קטפלורוס , ישב כנראה אף הוא בקונסטנטינופול , ולא נסע לארץ ישראל " . אך קרוב לוודאי שהפטריארך _^ ותימיוס 1224-1200 ) לערך ) כיהן בירושלים גופה , שכן בתום כהונתו פרש למנזר סנטה קתרינה בסיני , ושם נקבר . הפטריארך אתנסיוס השני , ( 1236-1224 ) יליד תסלוניקי , ישב גם הוא בירושלים , שכן סוס הקדוש מסרביה , שביקר בארץ פעמיים בשנות השלושים של המאה הי"ג , מזכיר אותו . על פי המסורת , אתנסיוס _וסופרוניוס השלישי (? 1244-1236 ) היו מרטירים ; הראשון נהרג כנראה בשעת מהומות מקומיות או פשיטה של המוסלמים , ואילו השני עונה קשה ואולי הומת בזמן מצור . עוד לפני שובם של הפטריארכים שלהם הגיעו בישופים יווניים נוספים שמונו לכהן בארץ ישראל , וכן גם נזירים נוספים . בשנת , 1204 שעה שמסע הצלב הרביעי כבש את קונסטנטינופול , לא יכלו היוונים להושיט תמיכה רבה למלכיתים שבשטחי השלטון המוסלמי . לפיכך נאלצה הקהילה המקומית לפעול ולהבטיח את רציפותם של אנשי הכהונה , מה עוד שאנטיוכיה עדיין היתה נתונה לשלטון לטיני ולא ישב בה פטריארך מלכיתי . היה זה אפוא דבר בעתו שבדיוק בשעה שנחלשה ההשפעה הביזאנטית בארץ ישראל גבר עניינם של שליטי גיאורגיה בארץ . להלן נתייחס לנוכחות הגוברת של שכירי חרב וצליינים גיאורגיים בארץ ישראל ; הם היו כלקדוניים , כדוגמת המלכיתים , והם נהנו מעמדת השפעה , הודות לקשריהם הקרובים עם שכירי החרב הממלוכים הצ'רקסיים הרבים ששלטו במלחמה ובמדיניות במצרים ובארץ ישראל במאות הי"ג והי"ד . הקהילה הארמנית סבלה פחות מצוק העתים בתקופה זו . הארמנים שכנו בצל המצודה ( המקום המבוצר היחיד בעיר לאחר שנת , ( 1219 ושכירי חרב ארמניים ( לפעמים מוסלמים למראית עין ) המשיכו לשרת בצבאות האיוביים השונים . אך המשך קיומה של הממלכה הארמנית _בקיליקיה יצר בעיות עבור הארמנים בירושלים , במיוחד לאחר התבססות הממלוכים ( ממצרים ) בארץ ישראל סביב שנת . 1250 בסופו של דבר , בשנת , 1311 הכריז הבישוף הארמני בירושלים על פרישתו מסמכות הקאתוליקיס הארמני בסיס ( Sis ) שבקיליקיה \ י , 49 \ _2 % y , Eastern Christian Quarterly , VII ( 1947 ) , p . G . Every , 'Syrian Christians in Jerusalem 1183- 34 גורס שמרקוס היה מועמד _מ לכיתי , סורי מקומי , למשרת הפטריארך , אך לדעה זו מתנגדים חוקרים יווניים . ייתכן שהפתרון מצוי בתארו של מרקוס , ' קטק ! לורוס , ' המתייחס אולי למנזר בקונסטנטינופול . לאפשרות אחרת ראה : בנשביץ , ' קטלוג ( לעיל , הערה , ( 33 עמ' , 280 בתיאור כתב היד , Sin . Gr . 1117 . 54 לשנת , 1178 / 6676 שם מוזכר אחד _יוהנס , ארכידיאקון של Hagiophloritou . יי בניגוד לפירוש פוליטי זה , מספר חוקרים ארמניים
|
|