|
|
עמוד:67
הצליחו להדוף את החיוארזמים ודגליהם מתנופפים לסימן ניצחון , והחליטו לחזור העירה , וכך נפלו במלכודת הח'וארזמית . הח'וארזמים שנכנסו לעיר עם יציאת הנוצרים מירושלים מצאו את דגליהם והם שהעלו אותם על החומות . מן הנוצרים שחזרו לבירה לא ניצל איש מן הטבח האיום . הכנסיות בעיר נחרבו , וזעם הח'וארזמים נשפך במיוחד על כנסיית הקבר , שבה נחרבו גם כמה מקברי מלכי ירושלים הצלבנים , כנסיית הר ציון , כנסיית מרים בעמק יהושפט , ודרומה יותר כנסיית בית לחם . גם גורלה של שארית המחנה הנוצרי , שהצליחה לרדת מן ההרים ולהגיע לרמלה , לא שפר עליה . אנשיה נתקלו בגדודי ח'וארזמים שפשטו בסביבה , ונטבחו . רק שלוש מאות נוצרים מתוך שבעת האלפים מצאו מקלט ביפו . גורלה של ירושלים ניבא על עתיד הקואליציה האנטי מצרית . ב 17 באוקטובר 1244 התנגשו המחנות בשטח החולות דרומה מאשקלון _בהרביה , שנקראה פורביה ( Forbie ) בפי הצלבנים . מצד אחד נמצאו הפראנקים , שהבליגו הפעם על פילוגם והופיעו על כל מסדריהם למערכה , וכן שליט עבר הירדן ושליט חמץ ( שליט דמשק לא הופיע למערכה ויש אומרים שאף החזיר את גדודיו . ( מן הצד השני נמצאו גדודי הח'וארזמים וגדודי המצרים . בראש האחרונים עמד ך ? ן _אלדין ביברס , שעתיד היה להתפרסם כגדול מפקדי האסלאם במערכה נגד המונגולים . ההתקפה הח'וארזמית המצרית הבריחה את צבאות סוריה , וגדודי הצלבנים שנשארו לבדם במערכה שילמו מחיר דמים , שממנו שוב לא התאוששו לעולם . כאלף אבירים וכ 700 פרשים קלי נשק של המסדרים הצבאיים נטבחו במקום . עוד נטבחו כאלף אבירים מקפריסין , אנטיוכיה , טריפולי ושרידי המדינה הצלבנית . כמו בחטין , הכוח הנוצרי נכחד מן העולם . למחרת היום שיקמו המצרים את שליטתם בדרום , 7 _ארץ , ביהודה ושומרון ואדמיניסטרציה מצרית חודשה בירושלים , שכם , חברון , בית גוברין , עמק הירדן ושטח החוף מעזה דרומה .
|
|