ירושלים בין צלבנים, מוסלמים ומונגולים, 1244-1229

עמוד:61

לירושלים . עם זה , אין מידע ודאי באשר למספר הפריווילגיות שבהן השתמשו למעשה . מקובל היה שהופעה כמו זו של הקיסר עוררה תקוות וגורמים שונים ביקשו לחדש את הפריווילגיות שלהם , מתוך תקווה שאולי ביום מן הימים תהיה בהן תועלת . כך ניתן להסביר את חידוש הפריווילגיות של מסדר האבירים המצורעים של לזרום " . משונה במקצת הפריווילגיה שהעניק הקיסר לקומונה של פיזה באפריל . 1229 הפיזאנים , שעזרו לקיסר , זכו להחזרת זכויותיהם במקומות שונים , ובמיוחד בצור , עכו ויפו ; אולם החידוש נגע לירושלים , 10 והוא העניק להם אוטונומיה משפטית ופטור מוחלט ממכס ומס על רכושם וסחורתם בכניסה וביציאה מן העיר . כמובן , רכוש חדש נמסר עתה למסדר הטוטוני , שזכה בהענקות כספיות גדולות מן הקיסר . וכך רואים אנו את האבירים הטוטונים קונים , בנוסף על הכנסייה שהיתה בידם , בית באותה סביבה , ליד כנסיית תומאס הקדוש ברחוב הארמנים , ואף רכוש חשוב ליד כנסיית הקבר , כלומר ליד מסדר ההוספיטאל " . האינטרדיקט שהוטל על ירושלים על ידי הפטריארך התבטל כבמטה קסם כשנה לאחר מכן , בפקודת האפיפיור , אשר הגיע לידי הסכם עם פרידריך השני בשנת 1230 בצ'פראנו ( Ceperano ) שבאיטליה . אמנם , משיצא פרידריך מירושלים לא היה למעשה טעם בקיומו . האפיפיור הורה לפטריארך ז'רולד להתיר את חידוש הפולחן הלטיני בעיר , שלא היה בה עד עתה אלא פולחן יווני אורתודוקסי או פולחן של הכנסיות המונופיסיטיות . אף הטמפלארים קיבלו הוראה ברורה ללכת בתלם של המדיניות החדשה : פיוס בין הקיסר והאפיפיור . הפטריארך סירב לציית ונקרא לרומא . ( 1232 ) בחודש אוגוסט 1231 העניק האפיפיור לקיסר גם את התואר 'מלך ירושלים , ' שמנע ממנו עד עתה . אולם רפיפותו של המצב מתבררת מן העובדה שלא עברה שנה למן יציאת הקיסר מן העיר והיא הותקפה , והפעם לא על ידי צבאות סדירים אלא על ידי מה שמותר לכנות תנועת מרי עממית , שאנשיה ראו כיצד ירושלים זו , שנגאלה בידי צלאח אלדין , עברה ללא קרב לשליטת הנוצרים . התנועה יצאה משני מרכזים , בחברון ובשכם , ופלאחים מזוינים התקיפו את היישוב הצלבני שרק התחיל מתבסס בעיר . לפי המקור שבידנו , היה אפשר להתגונן רק במצודת העיר , וכנראה גם בביצורים מסוימים שהוקמו בסביבות שער שכם אך נראה שלא הושלמו עדיין . המון המתקיפים חדר לעיר ושדד את כל הניתן לשוד ; האוכלוסייה הדלה נסה בבהלה והסתגרה במצודת העיר ובבתים הסמוכים . מפקד חיל המצב היה אציל פראנקי , ךינו ( Reinaud ) מחיפה , וזה הזעיק עזרה מעכו . לאחר צאת הקיסר היו סדרי השלטון בעכו בכל רע , אולם הפעם הצליחו העוצרים לגייס חיל שיצא בדחיפות לירושלים . מפקד חיל החלוץ היה באלדוין דה פיקיניי ( Picquigny ) וזה , כדי לא ליפול למארב מוסלמי שניסה לנתק את ירושלים , עבר דרך יפו ועמואס שבקרבת לטרון ; משם הדרים בלילה לבית לחם ולמחרת בבוקר הופיע מכיוון בלתי צפוי זה לפני שערי העיר . הפלאחים השודדים נמלטו על נפשם והגדודים הצלבניים העיקריים , שהגיעו עד לטרון , לא ראו עוד צורך להמשיך לירושלים . העיר ניצלה , אולם גם למדה לקח . אלמלך אלכאמל הצטדק — ואין סיבה שלא להאמין לו — שהפלישה נעשתה שלא על דעת שלטונות מצרים . י' באוקטובר , 1228 ראה : שם , מסי 10 . 995 , 994 שם , מס' . 1007 , 1006 , 1005 לקניית הבית ליד כנסית תומאס הקדוש ברחוב הארמנים ראה : שם , מס' . 1010 לרכישות נוספות , ביניהן קניית בית ליד כנסיית הקבר , ראה : שם , מס' . 1009 שתי התעודות מאפריל ' 2 . 1229 לתיאור המאורעות ראה \ HOcc 11 , p . 489 Ms . R 0 the 1 in , cap . \ , rhc ? . והמשכו : אראקלס , פרקים יז-יח , עמ' . 384

יד יצחק בן-צבי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר