|
|
עמוד:33
אשר נכבשה אשקלון בידי הצלבנים בשנת . 1153 אף ביטחון חיצוני זה השתפר כתוצאה מארגון השיטור שקבעו הצלבנים בקרבת ירושלים . בשתי הדרכים המרכזיות שהובילו לעיר — מן המערב , כלומר מרמלה לוד , ומן הצפון , כלומר , משכם — בנו הצלבנים מבצרי שמירה ונקודות שיטור לאורך הכבישים . על העיר הגנו בית נובא , יאלו , לטרון וצובא במערב , רמאללה , אלבירה ואלטיבה בצפון , בנוסף על הביצורים במעבר לבונה ובוואדי דוךמיה מכיוון שכם . עם זה נמצאה הארץ שכבשו הצלבנים במצב של מתיחות , שכל ניצוץ יכול היה להבעירה . דוגמה לכך משמשים מאורעות שנת . 1113 בהנהגתו של מודוד , שליט מוצול , נוצרה בשנה זו קואליציה מסוכנת לצלבנים . כוח מוסלמי עצום , שמנה , פרט לאנשי מוצול , גם גייסות מדמשק וממאןךין , פרץ דרך המבואות הצפוניים לתוך המדינה . הגייסות נעו דרך בקעת הלבנון והצלבנים , שחשו מעכו לעזרת טבריה , נאלצו לנטוש את בירת הגליל ומצאו את עצמם מוקפים מכל עבר . הנוצרים נלכדו במארב ששמו להם המוסלמים מעבר לגשר צנמ ה ( דגניה , ( מקום יציאת הירדן מן הכנרת ( יוני , ( 1113 אולם שיחק להם מזלם ! הם הצליחו להימלט ממפלה גמורה ומצאו מחסה בגבעות שלמערב טבריה . במשך 26 ימים היה המחנה הצלבני לכוד בגבעות טבריה , ובאותה שעה הגייסות המוסלמיים שצרו עליהם ערכו מבסיסם גיחות עד בית שאן ועד שכם . אולם מסוכן מכל היה המרד הכללי של האוכלוסייה המוסלמית בארץ . 'כל עוד נמצאו הפראנקים על הגבעה , ' מספר _כרוניסטן ערבי מדמשק , 'לא עובד אף משק אחד בין עכו לירושלים " . ' כדי להרבות מהומה התנפלו אנשי אשקלון על ירושלים , החריבו את כנסיית סטפאן הקדוש , שהצלבנים שיקמוה לאחר שכבשו את העיר , כמטחווי קשת משער שכם . יתר על כן , הפולשים הצליחו אף לפרוץ את החומות הקדמיות של ירושלים שלפני החומה העיקרית ולאיים על העיר ממש . יי- אולם הפעולה לא תוכננה במידה מספקת וחיל המצב המזערי שנשאר בעיר גירש את הפולשים . בינתיים התייאשו הגייסות המוסלמיים שצרו על הצלבנים בטבריה והחליטו לסגת לדמשק . בכך נעלמה סכנה של ממש לקיום המדינה , שהרי בגבעות שמעל לטבריה נמצא לא רק עיקר הכוח הצלבני של ממלכת ירושלים אלא אף כוחות עזר , בפיקודם של רוג'ר נסיך אנטיוכיה ופונס ( Pons ) רוזן טריפולי . ירושלים לא ידעה עוד רגעי חרדה דומים ולא הועמדה עוד בסכנה חמורה מצד אויב חיצוני , אם כי בשנת 1124 עדיין הותקפה על ידי גייסות מוסלמיים מאשקלון " ובשנת 1152 היתה מטרה לפלישה משונה מכיוון _בלתי צפוי , פלישת שושלת בני ארתק , שהיו שליטיה הסלג'וקיים של ירושלים ערב הכיבוש הצלבני . בראש מסע נועז זה , שכוון אל לב המדינה , עמד יארוק תימורטאש , ששלט במארדין ( באיזור דיארבכר , היום דרום מזרח תורכיה . ( הגיס התורכי עבר את דמשק והצלבנים יצאו לקראתו לשכם , כדי לבלום את התקדמותו דרומה . אולם המוסלמים השכילו להתחמק והופיעו פתאום במזרח העיר , בפסגת הר הזיתים , כשעיניהם רואות את מסגדיהם בהר הבית שעברו לידי הנוצרים . תושבי העיר אזרו כוח ויצאו נגדם , ובדרך הקשה המובילה ליריחו נערך הקרב המכריע . התורכים נוצחו ושרידיהם נטבחו על ידי הצבא הצלבני משכם , אשר סגר על הנסיגה במעברות הירדן בקרבת יריחו - ' - ' . " י- אכן אלקלאנסי , ד'יל תארידד דמשק , מהדורת , Amcdroz עמי ; 186 וראה גם התרגום האנגלי , עמ' . 19 על פרשת הפלישה ראה : פראוור , תולדות , א , עמ' 201 ואילך . _pbiB : 1 משארטר ב , . 49 ו ויליאם מצור יג , א . 'יי על בני ארתק ערב הכיבוש הצלבני ראה : ס"י ( מוס , ( ' עמ' . 29 לפלישה בשנת 1152 ראה : _ויליאם מצור ז , : 20 רכן : . , , , C roi . smh : P ; _ms 1939 . pp . _nxrr _< t Pmis 1935 . pp . 346-349 : idem , _Melanges Ihiwiiud . R . _Groussa , Histoin ? rfc .
|
|