הכיבוש

עמוד:26

הבעיה הכנסייתית , או במלים אחרות שאלת המשטר התיאוקראטי או החילוני בעיר ובמדינה , אמנם הוכרעה לרגע , אולם לא נפתרה סופית , והיא עתידה היתה לצוף מחדש פעמים מספר בתולדות המדינה הצלבנית . מסע הצלב הראשון נסתיים בכיבוש ירושלים ובהדיפת התקפת הפאטמים ממצרים בקרב אשקלון ( אוגוסט , ( 1099 שסיכנה את קיומה של המדינה שזה עתה נולדה . עתה נפתח פרק חדש בתולדות ארץ ישראל וירושלים , תולדות מושבה אירופית תחת שמשה הלוהטת של ארצנו . מנהיגי המסע התחילו חוזרים לאירופה . מהמפורסמים נשארו רק שניים , גוטפריד מבויון וטאנקרד ( לבד מבוהמון , ששלט באנטיוכיה , ( ועל שכמם נפל הנטל של יצירת מדינה . קשה עדיין לדבר על שליטה במדינה אשר מאחזיה ורכושה היו העיר העזובה יפו , רמלה — שהצלבנים יישבוה מחדש — וירושלים ; הדרך המקשרת בין המקומות האלה נמצאה בסכנה מתמדת עוד כעשר שנים לאחר כיבוש הבירה . המספר הקטן של הצלבנים לא איפשר את יישוב ירושלים , קל וחומר הארץ , בחינת מפעל התיישבותי בעל ממדים . ומספר זה אף התמעט והלך . בסוף השנה הראשונה לכיבוש ירושלים מנה הצבא הצלבני כ 300 פרשים וכאלפיים רגלים , הווי אומר , כל האוכלוסייה לא מנתה אלא 10 אלפי נפש בקירוב , ואוכלוסייה זו היתה מפוזרת בשלושה מרכזים ' '" , שעליהם נוספה לאחר מכן , הודות למאמצי טאנקרד , טבריה , בירת הגליל . הקורא את הכרוניקות ואת התעודות של הזמן הראשון לשלטון הצלבנים בעיר מתרשם שהשכבה היחידה אשר התבססה בירושלים וידעה להפיק תועלת מהמצב החדש היתה הכמורה . הפטריארכים של ירושלים התחילו מחדשים את תביעותיהם , שלא נדמו למן הסכסוך הראשון על בחירת השליט . תביעותיהם נעשו מסוכנות , שכן נתמכו על ידי בעלי יכולת פוליטיים . משלושת המחנות הצלבניים הגדולים — הלותרינגים ממערב גרמניה , מזרח צרפת ושטחי בלגיה בימינו , הפרובאנסאלים מדרום צרפת והנורמנים מאיטליה — נפלו אךסה וממלכת ירושלים עם בירתה לצרפתים , ? טריפולי ( מאוחר יותר ) לפרובאנסאלים , ואנטיוכיה לנורמנים . לרגע אף נדמה היה שגם מלכות ירושלים תעבור לידי הנורמנים . בזמן ביקורו של בוהמון הנורמני , נסיך אנטיוכיה , בירושלים , בסוף שנת , 1099 הורד הפטריארך ארנולף משוק ( Amu if de chocques ) ובמקומו בא ארכיבישוף פיזה דאימברט , ( Daimbert ) אשר הגיע ארצה בראש צי כני עירו . לדרישת בוהמון , שצבאו הרב נתן תוקף לדבריו בעיר , מסרו גוטפריד ובוהמון את ארצותיהם לפטריארך וקיבלון חזרה ממנו כפיאוךה מטעם הכנסייה . בפעולה זו קיבל בוהמון אישור כנסייתי לנסיכותו , שקיסר ביזאנטיון תבעה ממנו ; לעומת זאת נעשה הדבר מקור קשיים לגוטפריד ' " . הפטריארך דרש שימסור את הערים יפו וירושלים לרשותו , וגוטפריד נאלץ להסכים לדרישה זו . באפריל 1100 נחתם הסכם , שעל פיו יעברו שתי הערים לידי הפטריארך , אלא שגוטפריד יאכל את פירותיהן עד שיכבוש ערים אחרות , אולם אם ימות בלי יורשים יעברו הערים ללא דיחוי לרשות הפטריארך . כך הועלתה שוב על הפרק שאלת יצירת מדינה תיאוקראטית , או לפחות יצירת ערים בשלטון בישופים , במרכזים החשובים של המדינה : רמלה ( זו נקבעה ביחד עם לוד [ סנט ג'ורג [ ' הסמוכה כנחלת בישוף תיכף לאחר כיבושה , ( יפו וירושלים , כשכל המדינה היא וסאל של הכנסייה . רוב החוקרים ; ראו Confiscation of Fiefs ' , in : P . W . Edbury ( ed . ) , Thoughts on Baldwin /' s _elablissement on the J . J . Riley-Smith , 'Further : 7 96 Crusai / e anil Selllemenl . _CdvM'f \ 9 X 5 . pp . \ _7 _b- \ 8 \ ויליאם מצור ט , 97 . 19 שם , שם , 98 . 15 שם , שם , . 16

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא