פתח־דבר ירושלים בתקופה הצלבנית והאיובית

עמוד:יד

האחדות המוסלמית שנוצרה בסוף ימיו של צלאח אלדין ( הוא מת בשנת , ( 1193 לפחות בתחומי שלטונו , לא התקיימה אלא זמן קצר . הצוואות השונות של צלאח אלדין ותוכניות החלוקה של האימפריה — אם בין בניו , בני בניו וקרוביו ואם חלוקה אחרת — הפכו את השושלת האיובית למערכת תככים אינסופיים , קואליציות שהושתתו על בריתות שנכרתו והופרו חדשות לבקרים . ירושלים נמצאה חליפות כמעגל ההשפעה המצרית או בשליטת דמשק , ולעתים אף בשליטה של אמידות חדשה שנוסדה בעבר הירדן . אופייה המוסלמי המשיך , כמובן , להתקיים והדת השלטת היתה האסלאם , שהכיר בח'ליפות בגדאד כשליטה . אין צורך להוסיף שהערבית חזרה למקומה מלפני שלושה דורות כשפה שלטת , שפת שלטון , דת וקשר יומיומי . לאחר כארבעים שנות שלטון איובי , ( 1229-1187 ) שוב עברה העיר באופן בלתי צפוי לידי הצלבנים . במשחק התככים שבין שליטי דמשק וקאהיר , שעליהן נוספה , כאמור , גם אמירות עבר הירדן , כולם צאצאי בית איוב , נאלץ שליט מצרים , אלמלך אלכאמל , למצוא בעל ברית נגד שכניו בצפון , שסיכנו את מדינתו ומעמדה , על ידי יצירת קואליציה צפונית חזקה המכוונת נגד מצרים . בצר לו כרת שליט מצרים ברית עם 'הכופר / הקיסר הרומי פרידריך השני הוהנשטאופן — ברית עם הנוצרים נגד אויביו המוסלמיים , שמחירה היה ויתורים טריטוריאליים מפליגים לצלבנים . היהלום שבכתר הצלבני היתה ירושלים , שהועברה אליהם עם פרוזדור שקשר אותה לחוף שבידיהם . העיר חולקה : הר הבית על מסגדיו נשאר בידי המוסלמים , אולם שאר העיר , כולל המצודה , ארמון המלך , כנסיית הקבר ושאר הכנסיות עברו לידי הצלבנים . המוסלמים נהגו בירושלים , מטרת הג'האד , כבטריטוריה שבחולין בספר המוסלמי . העיר , שנידלדלה , כאמור , בדור הקודם , נשארה עיר פרזות שנים רבות , וספק אם שוקמה בתקופה קצרה של חמש עשרה שנות השלטון הצלבני המחודש . ( 1244-1229 ) למעשה היתה העיר בתהליך ניוון כבר יותר מדור שלם . ההיאחזות הצלבנית היתה רופפת והעיר עברה כבר את שנות גדולתה . לעברה הנוצץ נותר זכר בלבד . הכיבוש הח'ואךזמי שם קץ לשלטון הצלבני , וכעבור שש שנים נוספות ( 1250 ) נסתיים גם השלטון האיובי בתוכה , והעיר עברה לשלטון הממלוכים . התקופה האיוכית , כאמור , החזירה את ירושלים לתוך המסגרת של המזרח , ופניה שוב הוסבו , אם למצרים ואם לדמשק ולבגדד . בכך הגענו כבר לתקופה הבאה , היא התקופה הממלוכית , שהיא עניין לכרך אחר . ירושלים תש"ן יהושע פראוור

יד יצחק בן-צבי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר