מערכת אינטימית של חיבה

עמוד:10

חונקים את הפליט שבלבנו ומפארים את הציוני שבנשמתנו . באותה מידה שאנחנו משכתבים את הביוגרפיה האישית שלנו אנחנו משכתבים את ההיסטוריה הקולקטיבית שלנו . המעבר הזה מבן גולה יהודית , שהיא העתיקה ביותר , לשותף בזהות הישראלית לווה בלחץ אדיר שהופעל עלי ועדיין פועל במלוא עוצמתו , הלחץ להמיר את ההיסטוריה היהודית שלי בהיסטוריה ארץ ישראלית . אין זה קל לאמץ היסטוריה משוכתבת ממניעים אידיאולוגיים , אפילו יהיו הטהורים ביותר . קונפליקט פנימי נוסף הוא הצורך , או הפיתוי , להיות שותף לאשליה חסרת בסים . כדי להניע מסות של יהודים לעקור שורשים ישנים שם ולהכות שורשים חדשים כאן , אנו שוקדים לשכנע את עצמנו ואת העולים הפוטנציאליים כי לעם היהודי , ישראל היא המדינה הבטוחה עלי אדמות , וכי היא המועדון היחידי שבו יחוש היהודי כי הוא אדם נורמלי וזקוף קומה . כאזרח ותיק במזרח התיכון , אני יודע מניסיוני האישי ומניסיון אבותי מחורבן בית ראשון ועד היום , כי שלושת נביאי האנושות צמחו כאן ושלושתם נחלו כישלון חרוץ במשימה להביא את הביטחון המיוחל במרחב הזה . כישראלי אני מרגיש מאוים במזרח התיכון המטורף לא פחות משהייתי מאוים כיהודי בעיראק המטורפת לא פחות . ובאשר לגאווה ? שם לפחות הרגשתי שאני נמנה ללא עוררין עם הנבחרת הרוחנית המובילה . אני משוכנע כי למוסיקאי או למשורר המקבילים לי ממוסקבה , חשובה גאוות היוצר לא פחות מגאוות הטנק הרועם או המטוס השואג . אני חי בשני עולמות כמו כל אלה שנדדו ממציאות למציאות אחרת . ישנם כאלה שאיתרע מזלם ולא מצאו את החיבור ההולם עם המולדת החדשה . הם הגיעו אל סוף הדרך כזקנים מרי נפש . אני , מזלי שפר עלי . ביני לבין ישראל לא התלהטה אהבה ממבט ראשון , אלא צמחה מערכת אינטימית של חיבה , נאמנות והערכה . אהבה זו לא נחוצים לה קביים אידיאולוגיים . אף שהיא איתנה ביסודה היא מניחה לי מדי בוקר לבחון את הפנורמה הקיומית שלי ושל ישראל בעיניים חפות מרומנטיקה מזויפת . רוביק רוזנטל הוא מראיין לרוחי . אולי בזכות שנות הידידות הארוכות עלה בידינו - הוא שינק בביתו את רוח המערב ואני שהגחתי מלב ליבו של המזרח - למצוא את הספסל בגן האינטלקטואלי הנכון , כדי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא