|
|
עמוד:13
באהדה מסוימת - הוא נטה לעתים לפרש נימוסים דיפלומטיים כהסכמה - אך עברו כמה שבועות ומאומה לא קרה . לפתע , ב 2 באוקטובר , כששהה באמסטרדם לפגישות עם בנקאים ופעילים ציונים סביב רעיונו להקים בנק ציוני , מקבל הרצל הודעה דחופה להתקשר לקונסוליה הגרמנית . בקונסוליה נמסר לו מכתב דחוף שהגיע אליו בדואר הדיפלומטי מאוילנבורג ; הרצל פותח את המכתב ונאחז תדהמה : נדמה לו כי לראשונה נשאו מאמציו הדיפלומטיים פרי . השגריר הגרמני בווינה כותב לו כי הקיסר וילהלם השני מוכן , בעת ביקורו בקושטא , להציג בפני הסולטן את הרעיונות הציוניים ולתמוך בהם ; הקיסר גם מוכן לקבל עליו את החסות ( Protektorat ) על המפעל הציוני ; ואחרון אחרון , הוא מוכן לפגוש משלחת ציונית בירושלים , ואם יעמוד הרצל בראשה - הוא יוכל בהזדמנות זו להציע בפניו את העמדות הציוניות בפגישה רשמית . בנספח למכתב מצרף פון אוילנבורג את תכנית המסע של הקיסר , כולל תאריכי שהותו בקושטא ובירושלים . הוא מבקש מהרצל לבוא בינתיים בדחיפות לברלין , שם הוא שוהה עתה , כדי לדון במהלכים הבאים . כפי שיתברר להלן , הציג אוילנבורג בפני הרצל תמונת מצב אופטימית מדי , אך זאת עדיין אין הרצל יודע . די לו בינתיים בידיעה כי לראשונה הוא מוזמן להופיע בפני ראש מעצמה , בעלת בריתה הקרובה ביותר של תורכיה שליטת ארץ ישראל , במעמד היסטורי האמור להתקיים בירושלים . עם זאת היה הרצל מודע לסיבוכים האישיים הכרוכים בכך : הרי הוא אדם פרטי , אמנם עורך בכיר של עיתון רב השפעה בווינה " , נוייה פרייה פרסה , " אך יהיה עליו לבקש חופשה מיוחדת מבעלי העיתון , שכן הוא "עבד נרצע" ( כדבריו ביומנו ) והם לא היו דווקא אוהדי העניין הציוני . לעומת זאת מובן שבקשתו של קיסר היא בבחינת צו , מה גם שאוילנבורג כותב לו מפורשות כי "הקיסר יתאכזב אם לא יראני בירושלים . " באותו ערב , בעת סעודה בהאג , מגלה הרצל בסודי סודות לחבריו בוועד הפועל הציוני את תוכן המכתב . בינו לבין עצמו הוא סבור כי העניין עדיין "לא בשל" וכי בעת פגישתו המתוכננת בברלין הוא ינסה לשכנע את אוילנבורג כי מוטב שהקיסר יקבלו לפגישה חשאית בברלין ולא בירושלים . הוא יוצא מיד ללונדון לפגישות נוספות בענייני הבנק הציוני ולאספה רבת משתתפים בווייטצ'פל ( עשרת אלפים איש , לפי רישומו של הרצל ביומנו . ( הנימה האופטימית של נאומו שנישא שם ושפורסם למחרת בעיתונים יהודיים בלונדון מושפעת , ללא ספק , מרוח התמיכה שנדמה לו כי נושבת אליו מברלין . בעקבות מכתבו של אוילנבורג , משנה הרצל את תכניותיו : במקום לחזור
|
|