|
|
עמוד:10
פעם אחת ישבנו על מרפסת ביתנו בנווה צדק . אבא [ ש ' בן ציון , [ המשורר שמעוני , ברנר ועגנון , ר ' בנימין ואז " ר [ אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ . [ והנה הגיעה שעת [ תפילת ] המנחה . ביתנו היה מול ביתו של הרב קוק . הרב קוק היה אישיות נערצה מאוד , הן בעיני הדתיים הן בעינינו אנו . בעיני היה נערץ משום שמצאתי אותו כאדם הכי יפה אשר פגשתי בחיי . צח מראה , בעל פנים שלווים ושלמים , תמיד נתון במין עצבות שקטה , טהור עיניים . עגנון , סיפר גוטמן , הציע לסור אל הרב קוק ולהתפלל עמו מנחה . כמה מן הנוכחים התנגדו : "הרב קוק דתי . אנחנו לא דתיים . " ברנר היה בין המתנגדים . עגנון , ר ' בנימיו ואז"ר יצאו יחד והלכו לביתו של הרב קוק , ולאחר מכן ליווהו לבית הכנסת . ברנר לא הלך עמם . ואולם הוא לא נשאר בביתו של בן ציון . גוטמן סיפר כי ראה את ברנר - שסירב להצטרף לחבורה - צועד במרחק מה מאחוריהם תוך שהוא "מכניס כפות רגליו בדיוק בעקבות פסיעותיו של הרב קוק " ' ) בין חולות וכחול שמים / עמ ' . ( 88 ההליכה הזאת של ברנר מביעה את מורכבות יחסו אל הרב קוק . הוא כתב דברי ביקורת קשים על יצירותיו " ; הנחותיו המבולבלות וחזיונותיו המופרכים [ ... ] נבואותיו המסתוריות [ ... ] פטפוטים [ ... ] [ לפרכוסים . " ואולם בדבריו ניכרת גם הערכה כלפיו : "דברים לנו עם בעל נפש , ונפש סוערת , הומיה , שלולית אשר סער בה והיא מכה גלים . " שלוש שנים לאחר מכן כתב : "גם אם בעל תכונה מצוינה הוא במחנה רבני ישראל , עדיין אין מן המידה לעשותו בחייו ובפניו גאון וקדוש . " אנקדוטות רבות שופכות אור גם על יחסיו המתוחים עם שכניו יושבי ירושלים , אנשי היישוב הישן החרדי , שחלק מהם היו קנאים . אחת מהן מספרת כיצד ליד בניין ישיבת "אהל משה , " שבראשה עמד הרב יצחק ירוחם דיסקין ( בנו של מנהיג הקנאים הרב משה יהושע ליב דיסקין , ([ 1897-1818 ] נזרקה עליו תכולתו של עביט שפכין . האירועים האלה מעידים על מקצת ממורכבותו של הרב קוק . ספר זה מבקש לבחון את דמותו באמצעות כמה שאלות : מה מצאו אנשי היישוב החדש בדמותו שלא היה ברבנים אחרים ? מה איים ברבנותו על העולם החרדי ? במה שונה דמותו מדמותם של אנשי הציונות הדתית הרואים עצמם ממשיכי משנתו ?
|
|