|
|
עמוד:12
עלולה היתה להיטמע באוכלוסיה הערבית הגדולה בתחומי הלשץ והמנהגים . המשבר הכלכלי של היישוב החקלאי בראשית המאה רק הגביר סכנה זאת . שיקולים אלה הוליכו אל התנהגות ומדיניות של מעגל משקי וחברתי סגור . היהודים והערבים , שהיו בעבר עד 1 ת דתיות נפרדות , הופרדו מכוח הלאומיות על ידי הלשק העברית והתכנים החדשים , הלא דתיים , של החינוך העברי . בראשית המאה נוספה מדיניות משקית , שביקשה ליצור מעגל כלכלי יהודי אשר pnn המצטבר בתוכו משמש להתרחבות נוספת ואינו זורם החוצה . בתוך מדיניות זאת משתלבת העמדה של מפלגות הפועלים , שהדגישו את העבודה העברית . להקפדה על עבודה עברית ול"כיבוש העבודה" היו שתי פנים מבחינת היחס אל הערבים . הפועלים פגעו בעובדים הערבים , שאותם אמרו לנשל ממקומות העבודה r מאידך גיסא , הם באו להקים חברה יהודית שאינה מתקיימת על עבודה של אוכלוסיה זרה ; העבודה העברית באה למנוע צירוף של ניגוד לאומי וניגוד מעמדי . בקרב מפלגות הפועלים — 'פועלי ציק' ו'הפועל הצעיר' — שלטו מלכתחילה גירסות שונות על דבר אופן התפשטותה של העבודה העברית . גירסתם של 'פועלי ציון' ציפתה לפיתוח כולל ונרחב של הארץ על ידי יהודים , שיתן יתרון לפועלים משכילים ( הלוא הם היהודים ) אך יניח גם מקום לפועלים ערבים . אנשי 'הפועל הצעיר' נטו מלכתחילה ל"כיבוש עבודה" כתנאי להגשמת הציונות . ז . א ,. הם חפצו במתן מקומות העבודה לפועלים יהודים בלבד . האפשרויות המצומצמות במשק היהודי הצדיקו את עמדת 'הפועל הצעיר , ' אולם שיקולים כלכליים — וברבות הימים גם שיקולי יחסים עם ערבים — הגבילו את תחולת העיקרון של כיבוש עבודה והניעו ציונים רבים להמליץ על "עבודה מעורבת" בשעור זה או אחר . בעניין זה של העבודה העברית נעשו הפועלים נושאי עיקרון ציוני כללי ; הם ביטאו תפיסה מיוחדת של התפתחות היישוב היהודי בארץ . להבדיל מן הדור הקודם ביישוב , הם אף רצו בבירור ציבורי גלוי של יחסי היהודים והערבים , כמו גם של בעיותיו האחרות של היישוב . הם ראו בעבודה העברית לא רק דרך לרכישת הזכות הממשית והמוסרית על הארץ ולא רק סילוק הסכנה של התקוממות שכירים ערבים מנוצלים ; הם גם טענו כי אופיה הפנימי של החברה היהודית ייקבע לפי האופי הלאומי של העובדים . מציאותה של שכבה נחותה מבחינה לאומית וסוציאלית גם יחד תיצור חברה יהודית שאינה מייחסת ערך לחירות ולכבוד האנושי ותטביע חותם שלילי על כל אופיו של המפעל היהודי . הפועלים , בייחוד אנשי 'פועלי ציק , ' שינו גם את אופיה של השמירה . היא חדלה להיות עניין מקצועי ותכליתי ונעשתה ביטוי של לאומיות — של כבוד לאומי ועוצמה לאומית . הפועלים נעשו בעניין זה מנהיגיו של היישוב לפני שהם
|
|