פרק ראשון ר' יהודה החסיד לעומת דורו

עמוד:9

האחרון , יגיע למסקנה שלילית . הביטוי "ר ' יהודה החסיד " משמש בספרות שם נרדף לביטוי "חסידי אשכנז /' והם ניתנים להמרה ת ) בזה . השימוש בזה או בחברו מונע בנימוקים סגנוניים ורטוריים , ולא בנימוקים ענייניים . פרצופו האישי של ר ' יהודה טושטש ונמוג בתוך הציון המופשט , הלא מגובש והלא מוגדר " , חסידות אשכנז . " גם במחקריהם של היסטוריונים מובהקים וקפדנים כיצחק בער וגרשם שלום אין למצוא אפילו משפט אחד המדבר על תכונה , חיבור או רעיון המיוחדים לו ( ייתכן שיוצאת מכלל זה ההשוואה שערך יצחק בער בין ר ' יהודה החסיד ובין פרנציסקוס מאסיסי , הנדונה בסעיף האחרון של פרק זה . אך גם בדיון זה אין התייחסות אישית אל ר ' יהודה , אלא אל אופיו של 'ספר חסידים . (' אישיותו של של ר ' יהודה החסיד לא נקשרה לשום חיבור , ואילו כתבי תלמידו , ר ' אלעזר מוורמס , מובאים בשמם ובשם מחברם . אין מי שמטיל ספק בכך ש ' ספר חסידים ' מבטא את עולמו הרוחני של ר ' יהודה , אבל הספר נתפש כיצירה קולקטיבית , פרי רוחה של קבוצה קטנה או גדולה , שהוא עמד אולי בראשה , ולא בחיבורו האישי . כך סברו החוקרים העיקריים שעסקו בעניין זה - משה גידמן , י " נ שמחוני , יצחק בער וגרשם שלום - ואליהם יש להוסיף את ישעיה תשבי , אשר מחקרו המפורט על 'ספר חסידים ' וחסידות אשכנז נכלל בהרצאותיו על ספרות המחשבה והמוסר בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים , אף כי הוא סירב לפרסמו . חוקרים אלה קבעו במרכז תיאוריהם ישות ערטילאית הקרויה "חסידות אשכנז , " וכל רעיון שמצאו בחיבור זה או אחר של אחד המחברים , ייחסוהו ללא היסוס ל"תנועה " בכללה . במחקריהם לא נזכרת כלל האפשרות , שהיו בין "חסידי אשכנז " כאלה שסברו כך ואחרים שסברו אחרת . מידה מסוימת של צבע אישי נתנו חוקרים אלה לדמותו של ר ' יהודה החסיד כאשר התייחסו לסיפורי המעשיות על אודותיו ( ראו בנספח לספר זה , ( אף שהכל ידעו , כי אלה דברי אגדה שנתחברו מאות שנים אחר זמנו וכי קשרם למציאות ההיסטורית של סוף המאה ה 12 וראשית המאה ה 13 רחוק ורופף , אם הוא קיים בכלל . אף כי החוקרים ידעו היטב , כי אין שום קשר ישיר בין חסידות אשכנז של ימי הביניים ובין החסידות של הבעש " ט בעת החדשה , ניכרת השפעתו של שיתוף השם על התייחסותם לנושא מחקרם . עצם השימוש בביטוי "תנועת חסידות אשכנז " מעיד על ההשפעה הזאת . היות שאין בידינו כל ראיות לקיומה של תנועה כזאת , ברור שאין כאן אלא העתקה אנכרוניסטית מן הציור המקובל של ראשית החסידות החדשה . שתי ה " תנועות " נוסדו בירי מנהיג כריזמטי שדמותו אפופה

מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר