|
|
עמוד:92
עיינו בשמות כא f 23 , ויקרא כר 17 , שמות כא : 23 , ( יקרא כר , הסבירו כיצד אפשר לבסס על פסוקים אלה את הטענה , שבחוקי המקרא אין לחיי האדם ערך כספי . בוי האדם המוסמך לפגוע ברוצח ! כל אדם צריד להרוג רוצח ! החוק המקראי בעניין זה דומה לחוקים שבתרבויות האזור : האחריות להריגת הרוצח מוטלת על משפחת הנרצח . משפחת הנרצח 'גואלת ' את הדם של הנרצח . הנוהג של גאולת דם או נקמת דם מושרש בתרבויות אחדות באזור ארץ ישראל ובמקומות אחרים , ומבטא כנראה נטייה אנושית בסיסית . נוהג זה יכול להביא למעגלים אין-סופיים של שפיכות דמים - גם לנרצח יש קרובים וגם הם מעוניינים לנקום את מותו . וכך נוהג שבבסיסו עומדת השקפה המתנגדת לרצח עלול להגביר מעשים כאלה . משום כך נוצרו במשך הזמן בתרבויות האזור וגם בחוק המקראי מנגנונים שמטרתם לרסן את מעשי הנקמה ולצמצם אותם ככל האפשר . במזרח הקדום היו ערים מסוימות או מתחמים מקודשים שבהם היה אסור להרוג . אנשים שחששו מנקמת דם היו נמלטים למקומות אלה וזוכים בהם להגנה . גם בספרי המקרא מוזכרים אזורים כאלה . המחוקק בספר דברים ובספר כמדבר דואג לכך שיוקמו ערים שאליהן יוכלו רוצחים להימלט ולקבל הגנה עד שיתברר דינם . גם למזבח יש יכולת להגן על אדם הנאחז בקינותיו מפני גואלי הדם . אין להרוג אדם המחזיק בקרנות המזבח . שלא כמו בתרבויות האזור - המקומות המוגנים בחוק המקראי , דהיינו המזבח או ערי המקלט - אינם מעניקים הגנה לכל רוצח : כל רוצח רשאי להימלט לעיר המקלט ולקבל בה הגנה עד שיתברר מה דינו . רוצח שיתברר שפעל בשגגה , כלומר מתוך טעות או אף רשלנות אך לא מתוך כוונה להרוג , יזכה להגנה . רוצח שיתברר שפעל מתוך כוונה מודעת להרוג , יוסגר לידי גואל הדם . אם אין לנרצח קרובים הוא יומת על ידי בית הדין . מנגנון זה מבטיח שאנשים שאינם צריכים למות על פי החוק המקראי לא ייהרגו בידי גואל הדם הפועל מתוך רגש נקמה . שיקול הדעת המשפטי יקדים את התגובה הרגשית המיידית , הלאמבוקרת . 4 עם איזו מציאות מנסה החוק הזה להתמודד לפי שמות כא ? 14 ,
|
|