|
|
עמוד:10
אפוא מקום להשוות את ההיסטוריונים המקראיים לכותבי היסטוריה מרקסיסטית , פמיניסטית , או לעוסקים בכתיבת " היסטוריה רשמית , " שמייצגת עמדה אידיאולוגית ידועה מראש . בכל המקרים האלה יש להבחין בין הרצון לעצב תאור היסטורי לבין המהימנות של המוצר המוגמר . לפיכך , יש מקום לקבוע שקנה המידה היחידי להגדרת חיבור בהיסטוריוגרפיה הוא הרצון המודע של מחברו לתאר את העבר . המהימנות ההיסטורית של הכתוב , או רמת האובייקטיביות שלו , אינם קובעים את סיווגו הז'אנרי . אין תימה שכאשר החליט יוסף בן מתתיהו , הוא יוסיפוס פלביוס , לתאר את קדמוניות היהודים , הוא מצא לנכון לשכתב את כל הספרים המקראיים שהזכרתי ולא פסח אף על אחד . ספרי התורה ונביאים ראשונים , מגילות רות ואסתר , עזרא ונחמיה ודברי הימים , כולם שולבו בפרקים שמעצבים את ההיסטוריוגרפיה המקראית . עד כאן למדנו על חלקה הכמותי הניכר של ההיסטוריוגרפיה בספרות המקראית ועל כך שאכן בהיסטוריוגרפיה מדובר . ואמנם ריבוי החיבורים הוא ראיה מרכזית לחשיבות שיש להיסטוריה ולמודעות ההיסטורית של הכותבים בעיצובה של ספרות המקרא . אך הראיה הכמותית אינה יחידה . על חשיבות ההיסטוריה אצל מחברי המקרא למד הקורא גם מן העובדה שהם מרבים לספק לו רקע היסטורי לכתובים שונים . למעשה , מעטים הסיפורים במקרא שמתעלמים מן הרקע ההיסטורי של הנאמר , דוגמת הפתיחה לספר איוב.- "איש היה בארץ עוץ " ... ( איוב א 1 ז במקרה זה לא מצוינת התקופה שבה חי האיש איוב , וזו כנראה גם אחת הסיבות למסקנת חז"ל בדבר הא היסטוריות של הרמות ; "איוב לא היה ולא נברא , אלא משל היה" ( בבא בתרא יד , ב . ( לרוב בולטת התופעה ההפוכה — הבאת הרקע ההיסטורי , ולבן במקרים רבים מתייחסות גם פתיחות של נבואות , מזמורים וספרי חכמה ( משלי , איוב וקוהלת ) לזמן שבו נכתבו הדברים . גם אם נעריך את האינפורמציה על קוהלת בן דוד , שהיה מלך בירושלים , כלא מהימנה , כי איננו יודעים על בן לדור ששמו קוהלת , אין בכך כדי לפגוע בעובדה , שעורך הספר ראה לנכון לספקה , ועל ידי כך לעגן את הכתוב במקום ובזמן , ולתת לו רקע היסטורי .
|
|