|
|
עמוד:10
למעצרם ולגירושם מהארץ בשנים . 1948-1945 אין הוא אלא פרק אהד באפוס ההעפלה , אך בהחלט אחד העיקריים והבולטים שבו . ההתנגדות בספינות , שגבתה עשרה קורבנות ומאות פצועים , שנראתה חסרת תכלית כביכול , מבטאת אולי יותר מכל את הכמיהה ותעצומות הנפש שהשקיעו המעפילים בדרך הקשה של עלייתם לארץ ישראל . בפרספקטיבה היסטורית של למעלה מארבעים שנה של מדינה יהודית ריבונית , ששעריה פתוחים לרווחה בפני כל יהודי הרוצה לעלות אליה , הדברים מודגשים ביתר שאת . שלב המאבק הזה במסע ההעפלה נשא אופי של עימות אלים ומסוכן בים בין פליטים שבעי תלאות בספינות נושנות גדושות אדם , לבין אוניות מלחמה חדישות ואנשי צבא מאומנים וחמושים . מטבע הדברים עלו וצצו במהלכו שאלות פוליטיות ומוסריות לגבי תכליתיותו . כמו כן , עד כמה מותר להרחיק לכת בעימות כזה בלי שיצא משליטתם של המעורבים בו ולבל יצא שכרו בהפסדו . מחקר זה בוחן את ההתפתחות שחלה במאבק האקטיבי של ההעפלה למן התחדשותה אחרי מלחמת העולם השנייה , כשבשלב הראשון היה עדיין הישוב מחויב בהגנתה , ועד לשקיעת ההתנגדות של המעפילים בספינות ערב מלחמת העצמאות . כדי להמחיש את הדברים במיוחד לגבי מי שלא חיו את התקופה ואינם מצויים בספרות ההעפלה , מן ההכרח היה להרחיב בתיאורים על שהתרחש בחלק מספינות המעפילים שבהן התגבשה שיטת ההתנגדות של המעפילים . פרקים מיוחדים הוקדשו לארגונן ותפקודן של ספינות המעפילים כמו גם לשיטות המלחמה של הצי הבריטי נגדן . עלילותיהן של כמה מספינות המעפילים המפורסמות כמו , "חיים ארלוזורוב / ' "תיאודור הרצל" ו"אקסודוס " 1947 תוארו במשך השנים בספרות הזכרונות וגם במחקר בגרסאות שונות . אף על פי כן ראיתי לנכון לחזור ולבחון מחדש את קורותיהן בתיעוד שהצטבר אודותיהן , הן היהודי והן הבריטי . מאחר ושלוש אוניות אלה משמשות ציוני דרך בהסלמתו הגוברת של מאבק הספינות בשנת , 1947 מצאתי לנכון להקדיש להן פרקים מיוחדים , בהקשר הכולל של מאבק הספינות . בחרתי לסיים את המחקר בפרק על הספינות שהצליחו לפרוץ את ההסגר הבריטי בשנים אלו . אם כי לכאורה איננו מן העניין , כיוון
|
|