חוקי מלחמה

עמוד:140

צעד ראשון : הטקסט המקראי קראו פעם אחת את דברים כ ; כא ; 14-10 , כד . 5 , צעד שני : סיכום החוק בספר דברים מקדיש פסוקים רבים לטיפול בנושא התנהגות בשעת מלחמה . תחוס זה ייחודי לחוקי המקרא . מדוע אין חוקי מלחמה בקובצי החוקים של מסופוטמיה ושל מצרים ? מדוע הקדיש המקרא כה הרבה לנושא זה ? מלחמה היא מצב שבו שני הצדדים מנסים לפגוע זה בזה ככל האפשר . במציאות כזאת , ההרס והאלימות שולטים ונוצר מצב של תוהו ובוהו מוסרי . בני העמים הקדומים השלימו עם מצב זה ולא ניסו לשנות אותו . בניגוד לתפיסות אלה , המקרא , בחוקי המלחמה שהוא מציג , מבקש להפוך גם את המציאות ההרסנית הזאת למצב מסודר , ולקבוע גם כאן כללים . המחוקק מציב מגבלות על הכוח הכובש , כמו למשל האיסור לפגוע בעצי פרי , או המגבלות המוטלות על מי שחשקה נפשו באישה שנשבתה בקרב . חוקי המלחמה נפתחים במעמד טקסי , שבו הכוהן מעודד את היוצאים לקרב ומבטיח להם את סיוע האל . בהמשך נערך טקס של פטירת חלק מהלוחמים מהשתתפות במלחמה . הפטורים הם מי שבנה בית ועדיין לא חנך אותו , מי שנטע כרם ועדיין לא חילל את פירותיו , מי שאירש אישה ועדיין לא לקחה , ונוסף אליהם עוד פטור , שהוא שונה במהותו - הירא ורך הלבב . הפרשנים נחלקו בשאלת הטעם לפטורים אלה . יש הטוענים כי כל הפטורים נובעים מחשש שלוחם שליבו אינו נתון לקרב ירפה את ידי חבריו . אחרים סבורים כי יש להבחין בין הפטורים הראשונים , הפוטרים אנשים שהחלו משימות חיים ועדיין לא מימשו אותם , לבין הירא ורך הלבב . הפטור המוענק לירא נובע מכך שהאדם החושש להילחם עלול לפגוע בחבריו לנשק . לעומת זאת , מי שבנה את ביתו אך לא חנכו , וכל מי שלא מימש משימת חיים שהחל בה , פטורים מההשתתפות במלחמה , מפני שהמחוקק רואה בכך שאדם אחר ייהנה מפירות עמלם סכנה שיש להיזהר ממנה , גם במחיר צמצום ממדי הצבא . המחוקק לא דן רק כדרך ההתנהלות בשעת מלחמה , אלא גם בתנאים שבהם מותר לכבוש עם אחר . המחוקק מחלק את היחס שיש לנקוט כלפי האוכלוסייה הנכבשת לשלושה מקרים שונים : א . אם עיר נענית לקריאה לשלום , אנשיה "יהיו לך למס ועבדוך" ( פסוק ;( 11 ב . אם עיר מסרבת לקריאה לשלום , יש להרוג את הכוח הלוחם שלה ( פסוקים ;( 14-12 ג . אם מדובר באוכלוסיית כנען , אין להחיות ממנה כל נשמה אלא "החרם תחרימם " ( פסוקים . ( 17-16 החוק בדברים כ מבחין בין היחס שיש לנקוט כלפי אויב המתגורר בארץ כנען , לבין היחס לאויב מרוחק . עם אויב מרוחק רצוי לכרות ברית , ואילו לאויב מערים קרובות , העלולות להשפיע לרעה על עם ישראל , אין אפשרות לברית . המחוקק מצווה להחרים ערים אלה לפי חרב , ולא להבחין בין נשים , גברים וילדים . צו זה מעורר קשיים מוסריים קשים . ואכן , גם במקרא עצמו דעה זאת איננה דעה כללית . בספרי המקרא נשמעים קולות שונים , הן בחוק והן בתיאור ההיסטורי של הכיבושים בפועל . בקרב הפרשנים היו שניסו לרכך את הצו שבספר דברים על פי פסוקים בספר יהושע , ולפרש שהקריאה לשלום חלה גם על בני העמים הקרובים . כך או כך , ברור שמדובר בחוקים הנוגדים את הנורמות המוסריות של זמננו , אולם כנראה לא היו חריגים על רקע תקופתם .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר