חוקי מלחמה

עמוד:139

כיצד יכלו חז"ל לצייר את יהושע כמנהיג שאינו מקיים את הצו שבספר דברים ? נראה כי מדרשם הסתמך על יהושע יא , 20-19 , שהובא לעיל , ועל פרשנותם את החוק שבדברים כ . ביהושע יא , 21-18 , נאמר : כאן מדובר בעמי כנען , שמתוכם לא הייתה עיר אשר השלימה עם בני ישראל ( חוץ מהגבעונים . ( אם כן , מתברר שדעת רבי שמואל מתיישבת עם המסופר ביהושע יא - הייתה אפשרות להשלים עם עם ישראל , ואפשרות זאת עמדה לפני יושבי כנען . יתרה מזאת , מפסוק 20 אפשר להבין כי ה' הוא שחיזק את לב עמי כנען לקראת המלחמה בישראל ומנע מהם להשלים עמו . אילולא כן הייתה להם "תחינה , " וישראל לא היו רשאים להשמידם . לכן , הקריאה לשלום מופנית לעמים כולם , גם לעמי כנען . ההבדל בין עמי כנען לשאר העמים הוא רק במקרה של אי היענות לשלום . במקרה זה , בערים הרחוקות מושמד רק הכוח הלוחם " ) כל זכורה , (" ואילו ערי כנען מוחרמות לגמרי . בקריאה ראשונה את החוק , הבנו אותו על פי התרשים המופיע לפניכם : עיר רחוקה עיר קרובה מציעים לה שלום לא תחיה כל נשמה נענית - לא נענית - מס עובד הן ג הכוח הלוחם אולם עתה נוכחנו לדעת שיש אפשרות נוספת להבין את הכתוב בדברים כ : 18-10 , עיר רחוקה עיר קרובה מציעים לה שלום מציעים לה שלום נענית - לא נענית - נענית - לא נענית - מס עובד הרג הכוח הלוחם מס עובד לא תחיה כל נשמה לפי ההבנה השנייה - בפסוק 15 המילה "כן , " כלומר " כך" " ) כן תעשה לכל הערים הרחוקות ממך - ( " מתייחסת רק לעניין הספציפי של החייאת הנשים והטף במקרה של עיר רחוקה שלא נענתה לשלום . במקרה של עיר קרובה שלא נענתה לקריאת שלום - רק לאחר שלא נענתה להצעת השלום , יש להשמיד את כל אוכלוסייתה . וזהו ההבדל בין עיר קרובה לעיר רחוקה . לפי פירוש זה , האבחנה שבדברים כ 16 , בין עיר קרובה לעיר רחוקה מתייחסת , אפוא , אך ורק למצב של "ואם לא תשלים עמך " ( שם , פסוק ( 12 ולא לכל הקטע . ומכאן שהצו "לא תחיה כל נשמה " ( עמי כנען ) הוחל רק במקרה שלא נענו לקריאת השלום . חוקי המלחמה ומחקר המקרא המודרני על פי גישת ביקורת המקרא , ספר דברים נכתב זמן רב לאחר הכניסה לארץ . הספר הוא מסוף תקופת בית ראשון , מימי חזקיהו ויאשיהו ואילך . משום כך , ממילא אין ספר דברים משמש מקור השראה לכובשי ארץ כנען הישראלים . חוק החרם לא היה ידוע לדור של יהושע , שכן הוא טרם נכתב בזמנם . יתרה מזאת , חוק מסוג זה לא בוצע מעולם . מדוע בימי יאשיהו , זמן הכתיבה של ספר דברים על פי ההשקפה הרווחת במחקר המקרא , נוצרה אידאולוגיה שהצמיחה את ה"חוק " שבדברים כ ? 18-15 , ימי יאשיהו - זמן ירידת כוחה של האימפריה האשורית - היו ימים של תקווה ושל התעוררות התודעה הלאומית . עם השחרור מעול אשור הייתה תקווה שישראל , שהייתה פחווה אשורית , תצטרף לממלכת יהודה , ועל שתי הממלכות המאוחדות ימשול מלך מבית דוד . כך יתחדשו ימי הממלכה המאוחדת . המחשבה על ישראל גדולה וללא השפעה אליליתכנענית זרה , הולידה את המחשבה האוטופית על כיבוש שבו משמידים אוכלוסייה זאת . עוד נראה , כי הרפורמה הפולחנית של יאשיהו , שביקשה להסיר ולבער כל זכר להשפעה אלילית - השפעה שמקורה בכנענים יושבי הארץ הקדומים - יצרה את האידאה שלפיה משה מצווה על החרמת הכנענים . החרמה שלא נבעה מתוך תפיסה גזענית אלא נועדה למנוע את השפעתם האלילית . חוק זה איננו תעודת כבוד למחוקק הדויק \ רונומיסטי ( המחוקק של ספר דברים . ( יתרה מזאת , חוקים התובעים השמדה או היבדלות קיצונית מהעמים הסובבים מעידים על חולשה ופסימיות בשאלת יכולתו של עם ישראל לחיות בשכנות תוך שמירה על ייחודו .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר