דיני רצח

עמוד:114

קטע : 3 במי הרוצח פוגע ? בשנות ה80- של המאה העשרים אירע מקרה טראגי שנודע בשם "פרשת שנער . " תאונה הביאה לכך שחבר קיבוץ הרג בשוגג את חברו . על חברי הקיבוץ , אשר חשו קרובים גם להורג וגם להרוג , ניחתה מכה כפולה . לאחר שאותו חבר הורשע בגרימת מות חברו , פנתה משפחת ההרוג לבית המשפט וביקשה שיקלו בעונשו של ההורג . בית המשפט לא התחשב בבקשת משפחת הקורבן להקל בעונשו של הנאשם . וכך נימק השופט , מאיר שמגר , את החלטתו : " הענישה הפלילית אינה פרי רצונו ופועל י ו של הפרטהנפגע , אלא היא פעולתה של המרינה בתור שכזאת . יכול הפרט להתלונן ולהניע את גלגלי החקירה או התביעה , אך פעולתו אינה אלא בגדר הבאת המידע על העבירה לידי רשויות השלטון , ומן השלב בו נתקבלה הידיעה יועא הפרט מן התמונה כגורם יחם [ ... ] מכאן , כי הגשת התביעה הפלילית מבטאת את רצונו של הציבור בענישתן של תופעות מוגדרות , וגם העונש , המוטל בבית המשפט , אינו עניין בין הנפגע או הקורבן או בני ביתם לבין הנאשם , אלא בין המדינה לבין מי שיצא חייב בדינו " . ( ר " ע 40 / 86 שנער נ' מ " י , פ"ד מ ( 1 ) עמ' ( 237 במילים אחרות , הריגה איננה עניין שבין אדם לחברו בלבד . אדם שהורג אדם אחר פוגע לא רק באותו אדם אלא גם בחוקי המדינה . גם אם משפחת הקורבן מוחלת לרוצח , אין זה משנה את העובדה שההורג עבר על החוק הפלילי וצריך לרצות את עונשו . אם , למשל , רכב פוגע ברכב אחר ובעל הרכב הנפגע מוותר על תביעה - המדינה לא תתערב , אולם אם במקרה זה נעברה גם עברה פלילית של הריגה או של פגיעה חמורה אחרת - המדינה תתערב , גם אם הקורבן אינו מעוניין לתבוע את מי שפגע בו . תפיסה זאת אינה מובנת מאליה . במערכות חוק קדומות היו תרבויות שלא ראו כך את הדברים אלא גרסו שעברת רצח או הריגה היא סוגיה הנוגעת לאנשים המעורבים במקרה . בתרבויות אלה , תפקיד המערכת המשפטית היה לוודא שייעשה צדק , אולם למשפחת הקורבן הייתה הסמכות לקבוע באיזה אופן ייענש הרוצח . כך , למשל , נאמר בחוקי אשוו : " אם איש או אישה [ אל בית איש ] נכנסו [ ואיש ] או אישה הרגו [ לבעל הבית , [ הרוצחים [ ינחנו . [ אם ירצה [ יהרוג אותם ] נואם ירצה ] יסכים [ יכפר ] ויקח [ כל אשר להם '' . [ ( לוח ( 10 , 1 בעל הבית יכול לבחור אם להוציא להורג את הרוצחים או לקחת לעצמו את רכושם . 1 " ? VJ mi'DV גיק המונ 1 ט . ' ' תחריט של תיאור דמיוני המראה את "גיק המרטש , " האיש שרצח פרוצות באיסט-אנד שבלונדון בסאה ה , 19- נתפס כשהוא אוחז בשערותיה של אחת מקורבנותיו בידו הארות , ובידו השנייה סכין . התחריט התפרסם בשנת 1889 בעיתון " חדשות משטרה סאףרות . " המאייר עיצב אח הרוצח בדמות מרושלת , בעלת חזות ענייה ופראית , ואת אנשי החוק העוצרים אותו כאנשים בעלי לבוש מוקפד ומסודר . בכך המאייר מסייע לקוראי העיתון להתגבר על החרדה מפני הרוצח ודומיו הוא אומר כביכול לקוראי העיתון : אל תדאגו , רוצחים נתעבים כאלה הם אנשים המצויים 0 ר // ץ לחברה . הם טונים מאוד מהאנשים שאנחנו רואים בדרך כלל , ולכן קל מא 1 ר לזה 1 תם

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר