דיני רצח

עמוד:107

מי זכאי להיכנס לעיר המקלט ? בכל המקורות העוסקים בהגנה על רוצח נרדף מודגש כי רק הרוצח בשגגה ראוי להגנה . המושגים "שוגג " ו"מזיד" הם מושגים הנוגעים , למעשה , לתחום המנטאלי ( נפשי , תודעתי ) והס עוסקים בכוונה של הרוצח במעשיו . כיצד יכולים השופטים לדעת את המתחולל בנפש הרוצח ? כיצד אפשר לקבוע מתי אדם רצח במזיד , מתוך כוונה להרוג , ומתי רצח בשגגה ? החוק המקראי מודע לקושי לזהות את כוונות הרוצח ומציע קריטריונים התנהגותיים להתמודדות עם שאלה זאת . הכתוב מבחין בין "רוצח בשגגה " לבין "רוצח במזיד " על פי שני קריטריונים : . 1 מערכת היחסים שבין הרוצח לנרצח - התנהגותם לפני הרצח . . 2 בחינת אופן ההריגה - הכלי שההורג השתמש בו . " rr א . צטטו ומיינו מתוך הכתוב בבמדבר לה , 14-9 , את הביטויים הקשורים לרוצח בשגגה ולרוצח במזיד על פי שני קריטריונים אלה . ב . איזה קריטריון נוסף אנו מוצאים בדברים יט ? 5-4 , < v / מבחינתו של גואל הדם , אין הבחנה בין רוצח בשגגה לרוצח במזיד . חובתו לגאול את דם הנרצח היא מוחלטת . במה הכתוב בבמדבר 27-26 מחזק טענה זאת ? ערי המקלט הן ביטוי לכך שהחוק המקראי רואה את מעשה הרצח , כמו גם את הטיפול במעשה זה , כסוגיות שאינן נתונות לטיפולו הספונטאני של האדם הפרטי . מערכת המשפט מתערבת ופועלת מתוך שיקול דעת ולאחר חקירה מדוקדקת , וענישת הרוצח או ההגנה עליו תלויות בהחלטת השופטים ולא ברגשותיהם של הנפגעים . המחוקק מתערב גם במקרים שבהם אין עדים שראו את הרצח ואין מספיק נתונים שיצביעו על מבצע הרצח . 0 עיינו בדברים כא . 9-1 , מה צריכה המנהיגות לעשות על פי פסוקים אלה במקרים שבהם נמצאת גופה של אדם שלא ידוע מי רצח אותו ? לקהילה יש מחויבות לכפר , לכסות את הדם השפוך . כפי שראינו , הרצח אינו רק פגיעה בנרצח ובמשפחתו אלא גם מעשה של "החנפת הארץ " ( הפיכתה לטמאה ) - מעשה הטעון כפרה , כדי שלא יעלה חרון אף ה י . וכדי שהדם השפוך ייספג באדמה לאחר מעשה רצח לא מפוענח , נדרשים המנהיגים - על פי דברי המחוקק בספר דברים - לקבל עליהם את האחריות למעשה ולקיים את טקס העגלה הערופה . סיכוס ביניים בעולם העתיק , ובמקרא בכללו , רווחה התפיסה שלפיה דם הנרצח מטמא את האדמה ולא נספג בה עד שהרוצח בא על עונשו . בני משפחת ההרוג היו מופקדים על "גאולת הדם " - הנקמה ברוצח או בבני בריתו , שתכסה , תכפר על דם הנרצח . חוקי המקרא מקבלים את התפיסה הבסיסית הזאת אך מרסנים אותה באמצעות מתחמים המגינים על הנאשם . הרוצח היה יכול לקבל הגנה במקום הפולחן או בעיר המקלט , עד לבירור אם רצח בשוגג או במזיד . אם רצח בשוגג , היה עליו להישאר בעיר המקלט . אם רצח במזיד , הוסגר לידי בני משפחת ההרוג . אבן יד עטויה צ 1 ר . בתקופות הפךהיסמוריות n ? xj CTON IWD ' W ככלי עבודה . שמה של האבן ניתן לה על שוט גודלה והתאמתה לאחיזה ביד , כפי שאפשר לראות בצילום . על פי החוק בבמדבר לה , פגיעה באדט באמצעות אבן יד מעידה על כך שהפוגע התכוון לרצוח את הנפגע בזדון : ץאם באבן יד אשר ימות בה הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרעד " ! ( במדבר לה ( 17 ,

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר