דיני רצח

עמוד:104

גאולתדם כאשר ה י מעניש את קין על רצח הבל , קין מביע חשש שמישהו ינקום בו את מותו של הבל אחיו : שילוב החשש מפני נקמה בסיפור הרצח הראשון בהיסטוריה , סיפור הכולל ארבע דמויות בסך הכול , מעיד עד כמה מתבקשת ונפוצה הייתה תופעת הנקמה . הנקמה , הפגיעה במי שרצח , היא אחת התגובות העתיקות ביותר והרווחות בתרבות האנושית עד היום . הנקמה נפוצה במיוחד בחברות שבהן נודעת חשיבות רכה לקבוצה - למשפחה , לשבט או לכנופיה . פגיעה בפרט בן הקבוצה גוררת אחריה פגיעה בפרט המשתייך לקבוצה היריבה . בתרבויות שאין בהן שלטון מרכזי , נקמה בתגובה על הדם השפוך נועדה להגן על ביטחונו של היחיד . אמנם על פי ויקרא יט הנקמה אסורה.- ולמרות זאת , הנקמה היא חלק מהנוף התרבותי של ספרי המקרא , והיא מבצבצת פה ושם בסיפורים ובחוקים . מיהו האדם המוסמך לפגוע ברוצח ! האם כל אדם יכול להרוג רוצח ! כעניין זה הרווק המקראי דומה לחוקים של תרבויות האזור : האחריות להריגת הרוצח מוטלת על משפחת הנרצח . משפחת הנרצח "גואלת , " מרגיעה את הדם המבעבע של הנרצח . נוהג זה יכול להביא למעגלים אין-סופיים של שפיכות דמים - גם לרוצח יש קרובים , וגם הם מעוניינים לנקום את מותו . וכך , נוהג שעומדת בבסיסו השקפה המתנגדת לרצח עלול להגביר את קיומם של מעשי רצח . משום כך נוצרו במרוצת הדורות בתרבויות האזור , ובכללן בחוק המקראי , מנגנונים שמטרתם לרסן את מעשי הנקמה ולצמצם אותם ככל האפשר . במזרח הקדום היו ערים מסוימות או מתחמים מקודשים שהיה אסור להרוג בהם . נרדפים פוליטיים שחששו מפגיעה היו נמלטים למקומות אלה וזוכים להגנה . אחת מן הערים ששימשו כערי מקלט הייתה העיר ניפור" ( הנמצאת כיום בעיראק . ( הייתה זאת עיר בעלת קדושה מיוחדת , בזכות המקדש שהוקם בה לאל אנליל . נאמר עליה שכל מי שמגיע אליה ימצא בה מקלט . אפילו כלב . גם במצרים נמצאו תעודות המזכירות ערים מקודשות שהכוהן הגדול נתן בהן חסות לרוצח , ובהיותו שם לא יכלה משפחת הנרצח לפגוע בו . עיינו במלכים א , א : 53-50 מה מלמדים אותנו פסוקים אלה על מקום הפולחן כמגן מפני מוות במקרא ? ? ניפור - עיר שוימרית ששכנה 1 500 ק " מ דרומית-מזרחית לבגדד של ימינו . וראו גם בנספח המושגים שבסוף הספר .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר