חוקי עבד ואמה

עמוד:96

ולהאוזן היה סבור שכל אחד מהמקורות שזיהה הכיר את המקורות שקדמו לו והיה מבוסס עליהם . מדוע , אם כן , מחברי מקור ס , שפעלו במאה השביעית , ראו לנכון לחבר תורה חדשה ולא הסתפקו במה שהשאירו להם מחברי ספר הברית ? לדעת ולהאוזן , למחברי מקור ס הייתה אידאולוגיה ייחודית , שהייתה שונה בכמה תחומים מהאידאולוגיה של מחברי ספר הברית . הם יכלו לקבל רק חלק ממה שכתוב כספר הברית , ועם חלקים אחרים הם לא הסכימו , וכך הם החליטו לחבר לעצמם תורה שהייתה זהה כנקודות מסוימות לספר הברית , ובנקודות אחרות הייתה שונה ממנו . באותו אופן , לדעת ולהאוזן פעלו מאתיים שנה מאוחר יותר מחברי מקור ק , שקיבלו דברים מסוימים שהיו כתובים במקור ס אבל לא קיבלו דברים רבים אחרים . האם יש כאן מעשה רמאות ? על פי תורת המקורות , התורה חוברה הרבה יותר מאוחר מכפי שהיא מעידה על עצמה . החוקים וסיפורי המדבר ויציאת מצרים חוברו , לדעת המקדימים , במאה התשיעית לפני הספירה , כלומר כמאה שנה אחרי ימי דוד ושלמה , ולדעת המאחרים - במאה החמישית , בימי עזרא ונחמיה . האם מה שחוקרי המקרא מנסים לטעון הוא שיש בתורה מעשה של רמאות ? האם לדעתם במאה החמישית לפני הספירה ישב מר כהן באחד הכפרים ליד ירושלים וחיבר את ספר הכהונה תוך השמעת צחקוקים מרושעים ? ייתכן שכמה מחוקרי המקרא הראשונים , שהיו נוצרים פרוטסטנטים , ראו כך את פני הדברים . כמה מחוקרי המקרא הראשונים פעלו מתוך אידאולוגיה שרצתה לקעקע את סמכות התורה ולגמד אותה כהשוואה לברית החדשה . אולם חוקרים רבים אחרים שבאו אחריהם לא הונעו על ידי אידאולוגיה כזאת . בקרב החוקרים המקבלים את "תורת המקורות" יש חוקרים רבים הרוחשים כבוד רב לספרי התורה ואף מייחסים להם קדושה . זיהוי מקורות מאוחרים המרכיבים את ספרי התורה אינם מחייבים גישה מזלזלת בטקסט המקראי . " תורת המקורות " אינה טוענת כי אדם אחד בודד ישב בנקודת זמן מאוחרת כלשהי והמציא את התורה או את מקור p , j או ס . מקורות אלה הם תוצר שהתהווה על ידי דורות רבים של הישראלים הקדומים . אפשר לדמות את התהוותם של המקורות האלה להתגבשות של סלעים . במשך מאות שנים , סופות חול סוחפות גרגירים שנצמדים זה לזה , מתקשים ומתגבשים . ואז , בנקודות זמן שונות , קם מישהו ועושה משהו עם הסלע , דוחף אותו למקום חדש , מגלף בו קצת , סולל עליו כביש קטן או בונה ממנו בית . כך גם המקורות האלה התגבשו במשך מאות שנים מתוך שטף החיים , האמונות , הפחדים והתקוות של הישראלים הקדומים , ומדי כמה דורות קמו אנשים שחשו צורך לעצב את התוצר הזה , אספו את המקורות , העלו אותם על הכתב , ערכו אותם ויצרו טקסט אחד . במשך הזמן התהוו כמה יצירות כאלה , ועורך מאוחר החליט לצרף אותן יחד ולהפוך אותן ליצירה שלמה . למזלנו , עורך זה נתן כבוד רב לעורכים שקדמו לו והותיר את חותמם הייחודי בכתובים . אילו היה רוצה , הוא היה יכול להשאיר רק חוק עבד אחד , ללא סתירות וללא כפילויות , אולם הוא העדיף לשמר עד כמה שאפשר את הקולות הרבים היוצרים את היצירה המיוחדת הזאת . וכך יש בידינו כיום עדויות לריבוי הקולות של הדורות הרבים שקדמו לנו . ביקורת על הגישה ההתפתחותית לפי ההסבר שמציע ולהאוזן , אנו יכולים לשחזר כעזרת הטקסטים שבידינו את כל הנתונים שהובילו לסתירות ולכפילויות ביניהם . לדעתו אנו יודעים מה היו הטקסטים שעמדו בספרייתו של מחבר ספר הכהונה , מה היו הטקסטים שעמדו לרשותו של מחבר ספר הקדושה , ומה היו הספרים בספרייה של מחבר ספר דברים . אנו יודעים גם שלדעתו אפשר לסדר את כל המקורות האלה על פני ציר היסטורי , כאשר האחד קודם לאחר . אפשר לדמות את היחס שבין המקורות השונים על פי שיטת ולהאוזן לבבושקות רוסיות , כאשר בכל בובה כלולה בובה קטנה יותר ושונה מעט .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר