חוקי עבד ואמה

עמוד:74

בתרבויות רבות סומנו העבדים בכתובות קעקע . אחד מחוקי חמורבי , למשל , קובע : " כותב כתובות קעקע אשר יסיר סימן עבדות של עבד אשר אינו שלו , ללא הסכמת הבעלים של העבד , הם את ידו של כותב כתובות הקעקע יסירו " . ( חוקי חמורבי , סעיף ( 226 בתעודות מכירה הופיע בדרך כלל שם העבד וכן שם האדון החקוק על זרועו . ומכיוון שלעבדים לא יוחסה תודעה אנושית רגילה , בדרך כלל גם לא היו להם שמות . השמות לא היו חלק מהאישיות שלהם אלא משהו שהאדון נתן להם לצרכים שימושיים . אדם שנמכר לעבדות הפך לחפץ , למשהו שקונים בכסף , והוא איבד את חירותו ואת צלם האנוש שלו . כל מה שעושה העבד בחייו , כל העמל שהוא משקיע - הכול מיועד לאדם אחר שהוא תלוי בו באופן מוחלט . האיום של העבדות לא היה איום דמיוני או מרוחק . העבדות הייתה חלק קבוע מהנוף החברתי-תרבותי בכל החברות של העולם העתיק . אבות-אבותיו של כל אדם שני שתפגשו כיום , היו כנראה עבדים באחת התרבויות העתיקות . במזרח הקדום סומנו העבדים בסימונים מיוחדים . סימונים אלה אפשרו להבחין בקלות במעמד החברתי שאליו השתייכו העבדים כאשר פגשו בהם בחי היום-יום , ואף הקשו על העבדים לברוח . בחוקי העבד שבשמות ובדברים , רק עבד הבוחר שלא להשתחרר מסומן באמצעות רציעת אוזנו . בתמונה : שבר של תבליט מצרי מהאלף השני לפנה"ס . בתבליט - עבד שחור קשור בחבל לצווארו , ולאוזנו עגיל שהיה לאחד מסימני ההיכר של העבדים . שערו של העבד מסופר בצורת כיפה , תספורת שהייתה גם היא סימן היכר של עבדים במצרים

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר