חוקי עבד ואמה

עמוד:73

במה שונה העבדות מסתם עבודה קשה ? נראה כי מה שמייחד את חיי העבד אינו העבודה הקשה דווקא . במקריס רבים הייתה העבדות כרוכה בעבודה קשה מאוד , לעתים גם בחיים בתנאים לא אנושיים , אולם היו גם עבדים שחיו בתנאים שאינם קשים יותר מתנאי החיים של אזרחים מן השורה . בעולם העתיק היו אף רופאים , מצביאים ופקידי מימשל שהשתייכו למעמד העבדים . יש בידינו גם עדויות שונות על עבדים שהיו בעלי רכוש בעולם העתיק . עיינו במקורות שלפניכם : שמואל כ , ט -. 2 שמואל ב , ט : 12-9 בססו על פסוקים אלה את הטענה שבעולם העתיק הייתה לעבד אפשרות לצבור רכוש . מה שמייחד את נושא העבדות הוא התפיסה לגבי העבד וההתייחסות אליו כאל סוג של סחורה , משהו שקונים בכסף ומעריכים בשווי כספי . העבד אינו נמדד כבן-אנוש אלא כחפץ . גם אם עבד הוא מצביא או רופא ובעל רכוש , הוא נשאר עבד , כי הוא עצמו נתפס כרכוש , כחפץ . בתעודה שנמצאה בחפירות ארכאולוגיות משלם פרעה אמנחותפ השלישי למלך גזר 40 שקלים עבור שפחה . קרוב לוודאי שלפני התשלום הוא התמקח על המחיר תוך ציון גילה של השפחה , מצבה הבריאותי בכלל ומצב שיניה בפרט , וכו י . העובדה שהעבד הוא מעין חפץ מקילה על האדון להעביד אותו . קל יותר לדרוש עבודה אינסופית ממישהו שאנו יודעים בבירור שהוא איננו כמונו , שהוא יצור מסוג אחר . העבד אמנם נראה כבן-אנוש - יש לו בדרך כלל שתי ידיים ושתי רגליים והוא מדבר וצוחק ובוכה לפעמים , אבל למעשה הוא נחשב לחפץ - כמו כיסא , פטיש או פרה . מאחר שהעבד היה קניין כספי , היה גם צורך לשמור עליו כפי ששומרים על רכוש פרטי . אם עדר פרות למשל נגנב , אי אפשר לסמוך על הפרות שיספרו למי הן שייכות . לפרות אין תודעה מפותחת מספיק לצורך כזה , ולכן בעליו של העדר מסמן את הפרות שלו בסימן צרוב בעור , וכך , אם הפרה נגנבת או הולכת לאיבוד הוא יכול להוכיח שהיא שייכת לו . וכשם שבעל העדר מסמן את פרותיו , כן בעל העבדים מסמן את עבדיו ; ואם העבד הוא חפץ , אין להתחשב בתודעה העצמית שלו . כמצרים ובבבל הקדומה סימנו עבדים בתספורת מיוחדת במטרה להקל על זיהויו של עבד נמלט .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר