|
|
עמוד:10
הספינות הראשונות באחד הלילות בשנת 1934 צעדו ברחוב שקט בתל-אביב שני אנשים - מנהיג ה"הגנה" אליהו גולומב ויוסף ברפל ( קדמון , ( חבר קבוצת עיינות שבעמק יזרעאל . השניים יצאו זה עתה מדיון בנושא כאוב-העלייה . דו3- ר בו על סבלם של אלפי חלוצים , שישבו במחנות-הכשרה בפולי ן ובארצות אחרות באירופה , כשהם מצפים חודשים ושנים ל"סרטיפיקט" הנכסף . אליהו גולומב אמר לאיש-שיחו הצעיר ממנו , כי על היישוב היהודי בארץ לגשת לפעולה מעשית בנושא זה-ולא להתחשב יתר על המידה במגבלות הקו הציוני הרשמי , לפיו יש לפתור את הבעייה תוך שיתוף פעולה עם השלטונות הבריטיים . למחרת שבו השניים ונפגשו " . שוחחתי בינתיים עם ברל כצנלסון , " סיפר גולומב לברפל " , וגם הוא סבור שצריך להתחיל בפעולה עצמאית . הצעתנו היא , שאתה תצא לאיטליה כדי לארגן משם עלייה של ממש , ללא ברכתם של הבריטים . " כעבור ימים אחדים הפליג ברפל למשימתו , שפתחה את ההעפלה הימית . זו כונתה "עליה ב - "' בניגוד ל"עליה א "' העלייה הרשמית , שהתנהלה עלפי רשיונות שהוצאו על-ידי האנגלים . תחילה ניסה גרפל את כוחו באיטליה , אך לאחר זמן קצר עבר ליוון ושם גילה אח '' ולוס , " ספינת-נוםעים שהתאימה , לדעתו , להסעת מעפילים לארץ-ישראל . נחתם חוזה עם בעלי הספינה , וסוכם כי "ולוס" תפליג במסווה של "מסע סטודנטים בים התיכון . " בשורת ההעפלה הגיעה למחנות-ההכשרה של "החלוץ '' בפולין . עד מהרה הגיעו לאתונה 350 צעירים יהודיים , חברי תנועות נוער חלוציות מפולין , ליטא ולטביה , שהתעתדו לעבוד כחלוצים בארץ-ישראל . אחרי תקלות לא-מעטות , שחלקן נגרם בשל חוסר-הנסיון של המארגנים ולהיטותם של המעפילים לעלות מהר על הספינה - הרימה זו עוגן והפליגה מזרחה , בפתחה פרק חדש בתולדות שובם של היהודים לארץ-ישראל .
|
|