יחיעם ויץ מבוא

עמוד:12

ב ? ' ניסיונותיו של יגאל אלון להציב במוסר אדם שיהיה ממונה על כל אנשי הפלמ"ח הפועלים במסגרתו לא עלו יפה . צמרת המוסד דחתה את יוזמותיו בטענה , כי כל מי שפועל במסגרת המוסר כפוף למרותו . למרבה האירוניה , את הצעת הדחייה ניסח דוד נמרי , איש הקיבוץ המאוחד , שהיה סגן מפקד הפלמ"ח לפני אלון . לעניין הוויכוח על מקור הסמכות נוסף ויכוח בשאלת ההתנגדות על האניות . בעיקרון , הקו שהפלמ"ח נקט בעניין זה היה תקיף מזה שנקט בו המוסד לעלייה ב . ' יגאל אלון כתב בעניין זה : "לעבור בשתיקה על גירושם של מעפילים משארית הפליטה , בלא להתקומם ולהקשות על האויב את המעשה — היה אסור באיסור חמור . " כן תבע אלון , כי הוראות מטה הפלמ"ח לאנשיו בעניין ההתנגדות ייעשו להוראות קבע , אם כי המוסד לא שש לוותר על חופש התמרון ולהניח את ההכרעה בידי הפלמ"חאים . מחלוקת זאת , ומחלוקות אחרות בין הפלמ"ח לבין גורמים אחרים בעניין ההעפלה , קשורות לתמורות במערכות הפוליטיות שחלו ביישוב ובתנועה הציונית אחרי מלחמת העולם השנייה , שלא היטיבו עם מעמדו של הפלמ"ח . בתקופת מלחמת העולם התגבשה הנהגתה הקולקטיבית של ה"הגנה" שהורכבה משלושה אישים - אליהו גולומב , משה סנה וישראל גלילי - ולטענת סנה , אחד מתפקידיה היה להתמודד עם ההתנגדות לפלמ"ח ששררה בחוגים מסוימים ביישוב , בעיקר בשל החשש מאופיו ה"מעמדי פועלי . " מעמדם של חברי ה"טרויקה" גם הביא לכך שהיה בכוחם לצמצם את השפעת הפילוג בתנועת העבודה על ההתרחשויות בכוח המזוין המאורגן של היישוב ועל מעמדו של הפלמ"ח . מותו של גולומב בשנת 1945 והתפטרותו של משה סנה מתפקיד הרמ"א פגעו קשה בסמכות הנהגת ה"הגנה" ובמעמדה , וכן ביכולתה לנטרל את הפלמ"ח מהמאבקים הפוליטיים . סוגיה נוספת שהמאמר עוסק בה היא מערכת היחסים בין הארגונים לנוכח ההחלטה להשבית את פעילות "תנועת המרי , " בעקבות "השבת השחורה" ופיצוץ מלון המלך דוד . מפקדי הפלמ"ח אלון ושדה , והרמ"א משה סנה , יצאו בתוקף נגד ההחלטה להפסיק את "המאבק הרצוף . " יצחק שדה , לדוגמא , תבע להמשיך בו עד שהבריטים יסולקו מהארץ וראה בהחלטה להפסיקו "זחילה" בלתי נסבלת של ההנהגה הציונית . ואולם איש מהשלושה לא ניסה לתרגם את השגותיו לאי ציות או להפעלת הכוחות הכפופים לו בהתאם לעמדותיו . מחלוקת נוספת שעולה לקראת סיום המנדט קשורה לתכניתו של בן גוריון להקים צבא סדיר , ובלשונו "צבא פשוטו כמשמעו . " בוועידת האיחוד של מפ"ם , שנערכה בינואר , 1948 אמר יגאל אלון בעניין זה , כי "על מפלגתנו להיות חדורת רצון חלוצי להימנות על המתנדבים והמעצבים את מגמותיו ודמותו של הצבא . " בסיכום המאמר קובע כרמל , כי למרות כל המחלוקות קיבל הפלמ"ח את דין ההנהגה הלאומית . לעתים עשה זאת בחריקת שיניים ובמרירות , תוך טיפוח טינה ותסכול , אך ללא ערעור של ממש . ג מאמרה של אסנת שירן עוסק בקשר שבין הפלמ"ח לבין התנועות ההתיישבותיות . מטרתו היא להציג את היקף הקשרים שבין הגופים , את עומקם ואת הגורמים שהביאו ליצירתם . רעיון הקמת כוח צבאי עצמאי עלה באביב , 1941 כשסכנות המלחמה התקרבו לארץ מכל הכיוונים . יצחק טבנקין דיבר במועצת הקיבוץ המאוחר על הקמת "צבא בלי מרים , " שיוקם על ידי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא