|
|
עמוד:11
שדחק במידה רבה בעיות אחרות . מאבק זה פיצל את החברה , בהעמידו זה מול זה את גושי השמאל והימין . אכן , בתקופה זו התגבשו המונחים " שמאל" ו"ימיך בישראל של ימינו בעיקר כמייצגים את העמדות השונות כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי . בשנות החמישים והשישים של המאה שעברה , ועל אחת כמה וכמה בשנות הארבעים , התייחסו '' שמאל" ו"ימיך בעיקר למגמות חברתיות . השמאל כלל את תנועת העבודה , והימין כלל קבוצות המכונות "אזרחיות" ואת מפלגת החירות , שצמחה מהתנועה הרוויזיוניסטית וממחתרת האצ '' ל . עד שנות השבעים היו ההבדלים בין שמאל לימין בעיקר חברתיים , עם סממנים לאומיים מסוימים ; אך מאז 1977 אין הכינויים האלה מתייחסים לבעיות חברתיות , ובכלל הלכה ופחתה חשיבותן של הבעיות החברתיות בשיח הציבורי . למרות שבשנות השבעים התפתח שיח ציבורי אינטנסיבי למדי סביב מה שנקרא אז "הבעיה העדתית , " כמו גם מחלוקות בענייני דת ומדינה , הרי כל אלה נדחקו מפני ההתנצחות הפוליטית סביב שאלת הסדר היחסים עם מדינות ערב ועם הפלסטינים . לא היה זה פולמוס פוליטי גרידא , או רק ויכוח על סדרי הביטחון או על הדרך הטובה ביותר ליישב את הסכסוך הישראלי-ערבי ; המחלוקת נגעה כמעט בכל נים מנימיה של החברה הישראלית , ובעיקר בדימויה העצמי ובסמלי הזהות הקולקטיבית שלה . בדומה לאופן שבו נגעו הפלוגתות בין המפלגות העיקריות בתנועה הציונית וביישוב בשנות השלושים של המאה העשרים בפירוש הציונות ובבניית הזהות הקולקטיבית של היישוב , כך נקשר המאבק הפוליטי משנות השבעים ואילך בשינויים מרחיקי הלכת שחלו במבנה הזהות הקולקטיבית שהתגבשה עד כה ובניסיונות להבנותה מחדש . מרכיבים של זהות זו היו קדושת הארץ ; הבלטת הפן הטריטוריאלי של המפעל הציוני ושל הסכסוך הישראליערבי ; והרגשתם של מוטיבים לאומיים ועדתיים או מגזריים למיניהם , שהיו במידה רבה מודחקים או משניים במשך שני העשורים הראשונים של המדינה . מרכיבים אלה , וכן מוטיבים אוניברסליים של זכויות אזרח וכיוצא בזה , הפכו לחלק מרכזי בהגדרתה המחודשת של הזהות הישראלית . הם השתלבו בשיח הציבורי ובדיון בנושאים כמו אופן
|
|