|
|
עמוד:13
אם עסק היישוב הישן בשמירת החומות , עסקה אחר כך התנועה הציונית בכיבושן של חומות אלה . הייתה זו עשייה אטית ומלאה בהתלבטויות קשות . עשייה זו נתנה , בסופו של דבר , משמעות פוליטית ומדינית / ריבונית להתפשטות היהודית בירושלים המערבית . חשוב לעיין כי היהודים לא היו הראשונים שיצאו מן החומות . עשו זאת לפניהם הנוצרים , בעיקר הפרוטסטנטים על שני פלגיהם : האנגלי והגרמני . אך הם עשו זאת הן בשל נימוקים דתיים והן כשירות לאינטרסים של המעצמות הנוצריות שתמכו בהם כלכלית ופוליטית , והקימו בעיקר מבני דת ששירתו את עולי הרגל . ואף כי קנו אדמות יותר משקנו היהודים , דאגו בדרך כלל להיצמד אל המקומות הקדושים המצויים בין החומות . ואל אלה שבהר הזיתים ובהר ציון סמוך לחומת העיר העתיקה . גם היציאה המוסלמית שהייתה צנועה בהרבה , שאפה להישאר בשלבים הראשונים סמוך לחומות העיר . הייתה זו , בעיקרו של דבר , יציאה של משפחות עשירות שביקשו לבנות לעצמן פרברים נוחים סמוך למרכז הדתי אך בנבדל ממנו . לעומתם יצאו היהודים מן החומה בשל המצוקה כלכלית ובעיות דיור , בלי שיעתיקו את מרכז החיים הרתיים , לפחות לא בשלב ראשון , אל מחוץ לחומה . באין אמצעים בידם יצאו היהודים אל האזורים הפנויים ממערב לעיר העתיקה , במרחק רב יחסית מן החומות ( למעט משכנות שאננים . ( המרחק והעובדה שבאזור לא היו מקומות קדושים , הוזילו את עלות הקרקע . יותר משיצאו , נדחפו היהודים החוצה מכורח הנסיבות בקצב גדול מזה של הנוצרים והמוסלמים . עד מהרה הייתה העיר המערבית ליהודית ברובה . שכיחה הטענה כי ירושלים הוזנחה על ידי התנועה הציונית , ולא בדרך המקרה אלא בכוונת מכוון . זו טענה חמורה ושומה עלינו להתמודד עמה . בדיקה ראשונית תראה כי אכן יש ממש בטענה זו . אף כי בלטו שומרי המסורת בקרב אנשי העלייה הראשונה , נמצא כי לא ניכר הבדל בפועל בין יחסם שלהם לירושלים לבין יחסם של אנשי העלייה השניה לעיר , יחס שהודגש בו היסוד החילוני סוציאליטי . מוסדותיהם המרכזיים של אנשי העלייה הראשונה רוכזו באזור יהודה ובגליל . גם פעילותם של הברון רוטשילד ושל מערכת הפקידות שהקים בארץ לא רוכזה בירושלים . רוב מושבות העלייה הראשונה קמו בזיקה לריכוזים היהודים בערים : יפו , חיפה , צפת וטבריה . אזור ירושלים חברון ( מלבד מוצא ) לא עלה על מפת ההתיישבות באותה תקופה . זו הייתה תמונת המצב גם בתקופת העליה השנייה , משנת 1904 ועד
|
|