|
|
עמוד:11
שלושה אבנגליונים אלה , המספרים על חיי ישו , הם תעודות בעלות ערך היסטורי רב יותר משל האבנגליון של יוחנן . האבנגליון של יוחנן אינו מקור היסטורי ! ישו משמש שם בעיקר להפצת רעיונותיו של יוחנן , מחבר האבנגליון . בעיבודים היווניים של האבנגליונים כפי שהגיעו לידינו יש שינויים לעומת המקור . דווקא הנוסח המקורי נושא אופי יותר יהודי מן העיבודים המאוחרים . אפילו אגרות שבברית החדשה המשקפות את השכבה השנייה של הנצרות , המיוצגת באישיותו של פאולוס , מעלות פרקים חשובים בתולדות ישראל ובמיוחד בתולדות הרוח היהודית באותם הימים . שפות הדבור של היהודים באותה תקופה היו עברית וארמית , והיו יהודים אשר ידעו גם יוונית . עד לתקופה החדשה סברו חוקרים רבים , שהשפה שבה דיבר ישו ושבה נתחברו הרשימות על ישו מפי תלמידיו היתה הארמית . ייתכן שישו השתמש לעתים בשפה הארמית , אולם , באותה תקופה היתה השפה העברית השפה החיה וגם שפת הלימוד . באבנגליון של מרקוס מופיעות במה מילים בארמית , וזהו מקור לטעות החוקרים . היום , לאור גילוי ספר בן סירא בעברית , גילוי המגילות וגילוי אגרות בר בובבא ולאור מחקר מעמיק בלשון החכמים , ידוע שהשפה העברית היתה שגורה בפיהם של רוב האנשים . התורה תורגמה לארמית עבור השכבות הנמוכות באובלוסיה . ואילו המשלים שבספרות החכמים היו בעברית בכל התקופות . לכן אין להניח שישו לא דיבר עברית , ואם מסופר שפאולוס דיבר עברית , יש לקבל זאת בפשוטו . עניין שפת הדיבור חשוב לנו במיוחד לצורך הבנת תורתו של ישו . יש מימרות של ישו שניתנות להאמר הן בעברית והן בארמית , יש מימרות שניתנות להאמר רק בעברית , ואין שום מימרה של ישו שניתנת להאמר רק בארמית . ניתן גם להוכיח קיום שורשים עבריים לספרי הבשורה על ידי תרגומם החוזר לעברית . נראה שהמקורות הראשונים על ישו הם חיבורים כתובים , שנרשמו על ידי תלמידיו אחרי מותו . שפתם היתה לשון חכמים עתיקה עם השפעה מקראית חזקה . גם בחיבורים הכתובים ביוונית , כגון אגרות פאולוס , ניכרים עקבות השפה העברית , ואף המינוח בחיבורים של הברית החדשה , שנכתבו ביוונית , מובן בהרבה מקרים רק כאשר ידוע המקור העברי . יש באן השפעה של התרגום היווני של המקרא יחד עם השפעה עברית מקורית . ישו היה יהודי נאמן לתורת ישראל . מדבריו ניתן להעלות נשכחות מעולמם של החכמים , מוריו ורבותיו . בחזון יוחנן , החיבור האחרון של
|
|