|
|
עמוד:207
ימי חייהם . אחרי מותם pp זאת הועברה כהקדש לקופת פקידי קושטא או לקופת ירושלים " . חלק ניכר ממסי הקבורה הגבוהים נבעו מלחצי השלטונות והאוכלוסייה המקומית שדרשו היטלים גבוהים על כל מת . ב . הלוואות . ההלוואה הייתה מכשיר כספי שבדרך כלל יזם הלווה אשר נזקק לה . אולם לעתים — כמו במשק קפיטליסטי מודרני — בעל הכסף ביקש להלוותו , שכן הרוויח ממתן ההלוואה . אופיין המיוחד של הקהילות היהודיות והנוצריות בירושלים גרם לכך שבידי רבים ( אנשים פרטיים ומוסדות ציבור ) הצטברו סכומי כסף , לפעמים גבוהים למדי , שלא נזקקו להם בבת אחת ומוטב היה להלוותם בריבית . הדבר נגרם בין השאר מן העובדה שרבים שנתרמו מיחידי בידי קהילות ירושלים ובודדים וממוסדותיה . רבים מן ( כגץ העולים הישיבות לא ^ ( נתמכו ומתושביה בכספים היו רבים בעלי מחוץ סכומי לארץ כסף שונים בגובהם , שמרווחיהם ביקשו ליהנות . הדבר גרם ליצירתו של שוק הון ערני ביותר בירושלים במאה השמונה עשרה . מוסלמים , נוצרים ויהודים הלוו זה לזה ולוו זה מזה . גובה הריבית השחבה והורכב מגורמים רבים : היצע וביקוש , אינפלציה , ביטחונות שבהחזר ההלוואות , אמינות הלווים , ערבויות ומשכונות ועור . הריבית נעה בגובה שבין 0 % ו 20 % - לשנה . ההלוואות בריבית הפכו למכשיר חשוב ביותר בחייה הכלכליים של העיר בתקופה זאת , על אף האיסורים הדתיים שהוטלו על כך בדתות השונות . היהודים מצאו דרך מקורית לעקוף את איסור לקיחת הריבית מיהודים באמצעות שיטת ה'מכר והשכירות . ' תמורת מתן ההלוואה הם היו לכאורה מוכרים נכס דלא ניידי ללווה , ושוכרים אותו ממנו בשטר נגדי . שכר הדירה היה בעצם תשלום הריבית . עיון בטבלת ההכנסות באחוזים מלמד כי ההלוואות וההקדשות היו בכל השנים הסעיף הראשי בהכנסה , וכי אחוז ההלוואות וההקדשות נמצא רוב הזמן בעלייה , ובסוף המאה עבר את גבול המחצית מכלל ההכנסה השנתית . היה זה סכום גבוה , הגם שחלק ממנו הפך להקדש , ויש בו כדי ללמד על מצבה הרעוע של הקהילה . קהילת ירושלים ידעה כמה משברים כספיים וארגוניים קשים במאה השמונה עשרה בעקבות לקיחת הלוואות בלתי מבוקרות ממוסלמים . כתוצאה מכך נאלצו השלטונות העות'מאניים לפשר בין המלווים המוסלמים ללווים היהודים הבודדים , או בין הקהילה האשכנזית לקהילה הספרדית שבעיר . כתוצאה מאחד ממשברים אלה בראשית המאה הוקם כידוע 'ועד פקידי קושטא' 726 ) ו , ( שהציל את הקהילה ופיקח על פעילותה במשך המאה השמונה עשרה . אחת ההלוואות בתקציב ההכנסות השנתי היה גבוה ביותר , והוא גדל בהדרגה ברבע האחרון של המאה . היה זה שיעור גבוה מאוד ואלמלא פקידי קושטא שערבו להחזרת חובות ירושלים ומדי פעם בפעם השיגו פשרות על חובות אבודים , יש להניח שקשה היה גג ברנאי ( לעיל , הערה , ( 4 עמ' 140-155 ו כהן ( לעיל , הערה , (« עמי 12-92 ו . , van 33 שם , עמי . 285 ליהודים שולמה ריבית יווזר נמוכה מלגויים . כהן , שם , עמ' 34 . 384-355 , 251-153 כתב יד טבק בן צבי , מס' 1702 , דף , 15 ב . qowrra nnwn , Er"n 'k של אליהו אלישר , תל אביב תשל א , עמ' . 24-25
|
|