ספר תולדות ההגנה מהקדמתו של פרופ' ב"צ דינור לספר תולדות ההגנה השלם

עמוד:4

המכשולים שעמדו בדרכה של rmn . cn העם בארצו ותקומתו בה היו כה עצומים , עד כי האפשרות להתגבר עליהם נראתה כדבר שהוא לפי טיבו מן הנמנעות . " לקחת גוי מקרב גוי" נתפס עוד בימי קדם כאחד היסודות העיקריים בנס של יציאת מצרים . אבל ,, לקחת ולהוציא גוי מקרב כל הגוןים , " אחרי גלותו ושיעבודו , פיזורו ופירודו קרוב לאלפיים שנה , ו"להכניס" אותו לארץ תפוסה , שעם אחר יושב עליה — נדמה להם , לבני הדור , כדבר העומד ,, מעבר לנס . " ואמנם , הרי ישב בארץ עם » כבש אותה לפני אלף ומאתים שנה ויותר , והוא היכה שרשים בה , היה כחלק אורג- של נופה , וכאילו הזדהה אתה . בני דתו ואנשי אמונתו שולטים על הארץ , והם שליטים תקיפים " השומרים על שעריה , " ואינם נותנים לנו להיכנס . כיצד ניאחז בה בנסיבות אלה ? מי יעמוד לנו ? כלום העולם הנוצרי , שהוא כולו אי אהדה לנו ? כלום אירופה , שאנו רוצים לברוח ממנה 7 האם לא תראה אירופה הנוצרית , ביחוד זו שאיבתה רבה וידה תקיפה , בעצם תקומת ישראל סתירת בנין התוהו של אמונות ודעות , שלפיהן גלות היהודים מעל אדמתם ופיזורם בגויים באים להעיד על אמיתותה של הבשורה הנוצרית , שבאה לרשת את היהדות 1 בני עם עני ודל , נרדף ואין אונים , מתדפקים על שערי ארץ אבותיהם , עלובים שבעלובים , — ואמרות של ,, מרד" ו " תקומה , " של " גאולה" ו " פדות" בפיהם ! מה ערכם של דיבורים אלה ושל נושאיהם ז לא ייפלא שרובם המכריע של בני הדור ראו את התנועה כולה כענין של חלום והזיה , שיש בו " להשיב נפשם של נדכאים בימי יאוש , " אבל למעשה אין בו ממש . כל הענין נראה להם לא בחינת מפנה חדש של תולדות ישראל , אלא כהמשך של הזיות עתיקות ימים , ולכל היותר כנסיון לתת גון מודרני להזיות של דורות ילחלומות ישנים נושנים , כתנועה של צעירים " בעלי דמיון , " שלא למדו מנסיונות החיים , והרדיפות והצרות העבירו אותם על דעתם . וכך אמנם טענו כל ה " פקחים" וה פכחים" והביטו במנוד ראש ובלעג של חכמים" ו מיושבים" על מעשי " " " , " הילדות" של בעלי החלומות " . " התנועה עמדה , איפוא , בראשיתה לפני מבחן היסטורי חמור ביותר . עליה היה להוכיח , שאין אלה חלומות הבל של עם מיואש , חסר אונים ודל מעשים , המשעשע עצמו ומשלה נפשו בדמיונות , אלא מפנה של ממש בתולדותיו של העם , שהתקומם לגורלו , שמרד ב " גזרת ההיסטוריה , " כביכול , והחליט " לשים את נפשו בכף" ולסלול לעצמו דרך לחיים ולחירות , בלי להתחשב במדינות ובממלכות , בעם היושב על אדמת ארצו העתיקה ובמדינה ובממשלה השולטת עליה — בלי להתחשב בעולם כולו . כי זה דרכו , הדרך האחת בה ילך , כי בה הוא מוכרח ללכת . התנועה עמדה במבחן . הוכח , כי חל אמנם מפנה של ממש . זאת הוכיחו עוז הראיה , התמדת העשיה וכושר העמידה . עוז הראיה — כי לא היו אשליות ביחס לקשיים ולמכשולים . היה ברור — ועל כך דיברו אם כי לא תמיד ברבים — שהעם נקרא למערכה כבדה וממושכת ,

ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר