|
|
עמוד:11
. 9 נוף הנקרופוליס - מאפייניו ושימושו ניתוח הממצא הרלוונטי לנושא זה מעלה את הנקודות האלה : א . הריכוז העיקרי של הנקרופוליס יוצר טבעת אשר רוחבה כ 3 ק"מ סביב חומת העיר , והיא מכונה במחקרנו "רצועת הנקרופוליס . " הרצועה חוצצת בין העיר הבנויה מחד גיסא , לבין הכפרים שמצדה החיצוני מאידך גיסא . המפות 72 השוו.- קבר _יסון , מערה ; 3-23 אום אל עמד , מערה 73 . 16-28 השוו משנה , בבא בתרא ו , ח . 74 בבלי , סנהדרין יז _ע"ב,- תנא דרבי אליהו , סדר אליהו , פרק טז , עמ 75 . 13 ' משנה , נדרים ה , ה . 76 תוספתא , בבא מציעא יא . 23 , . 8 ארגון הנקרופוליס התמונה המתקבלת מפרישת המערות ופיזורן סביב העיר מורה כי אין כאן מערכת המאורגנת מטעם רשות מרכזית , וסדורה בדגמים נבחרים , כגון לאורך דרכים וכיווני מורדות . המערות ערוכות בדגם של מקבצים סביב העיר , במקומות שהסלע התאים לחציבתן . עם זאת , ניכרת בירושלים הרחקה של מערות קבורה מן הדרכים הראשיות . הרשויות דאגו כנראה "שלא להזיק את הרבים , " אך לא יצרו תכנית אב לקבורה . לפיכך עיר הקברים פרושה על פני שטח נרחב בהרבה מן התחום הנושב בין החומות . מערות קבורה מוקמו בתחומי אחוזות חקלאיות של משפחות , וכל משפחה דאגה למערת קבורה משלה . כך אפשר להסביר מיקום של מערות בודדות שאינן צמודות ממש לאחרות . 72 מערות אלו היו מן הסתם בתחום האחריות המשפחתית , במסגרת הבעלות על הקרקע . בו בזמן , נמנתה רוב אוכלוסיית ירושלים עם משפחות עירוניות שלא היו בעלות קרקע משלהן , והן רכשו חלקת אדמה מבעליה לצורך התקנתה של אחוזת קבורה משפחתית . סביר לשער כי בעל שטח ומשפחתו קברו שם לראשונה , ואת יתרת הקרקע מכרו לאחרים , עם תהליך התפשטות הנקרופוליס " . במקומות באלו התפתחו שכונות גדולות של מערות קברים בריכוז מרשים ( גיא בן הינום , דומינוס פלויט , הגבעה הצרפתית , הר הצופים , נחל אצל - מורד ארמון הנציב , ( והמערות שבהן לעתים נוגעות זו בזו . אל הקברים הוליכו דרכים ושבילים ; קרוב לוודאי כי השתמשו בדרך הראשית וממנה התפצלו דרכי משנה ושבילים שקירבו את ההלוויה אל מערת הקבורה . נראה כי הלשון המציינת "דרך הקבר אין לה שיעור , " מבטאת היבט חשוב מחיי היום יום בדבר תהלוכות קבורה ואבלים שלא פעם נגעו בחלקות עיבוד ובשולי מטעים וגינות , ואפשר אף שהיו מקרים של פגיעה בצומח ובמתקנים והרס שלהם . הקבורה ובית הקברות אינם מוזכרים במקורות היהודיים בין תפקידי העיר השונים . בית הקברות נעדר מרשימת המוסדות והמתקנים הציבוריים שהם בגדר חובה עירונית קהילתית : "ואיזהו דבר שלאותה העיר ? כגון הרחבה והמרחץ ובית הכנסת והתבה והספרים . " גם רשימת המבנים והרכוש הציבורי שבתוספתא אינה מזכירה בית קברות . מפרישת בתי הקברות סביב ירושלים משתמע כי הקבורה טופלה במסגרת המשפחה ולא הקהילה . 69 אביגד , תשט"ז , עמ' ; 322-321 הנ"ל , תשכ"ט , עמ' 70 . 49 משנה , בבא בתרא ב , ט . השוו תוספתא , בבא בתרא א 71 . 10 , ירושלמי , בבא בתרא ג , ט ( יג ע"ג . ( למרות הפרש זמן של כשני דורות בין חורבן הבית והדיון המובא במשנה נראה כי הרקע לקיומו הוא בין השאר ירושלים של המאה הראשונה לפסה"נ . בחינת חלוקת המערות ביחס למסלע מאפשרת להגיע למסקנה העיקרית , כי אין התאמה בין חלוקת הגזרות לבין פרישת התצורות הגאולוגיות לבד מהצד המערבי . בצד הצפוני , המזרחי והדרומי מצוי סלע רך , בינוני ואף קשה יחסית . הגזרה המערבית , שבה מספר המערות מועט מבשאר האזורים , עיקרה מיזי אחמר ואלוביום . במקומות אחדים צוין כי אין מערות בצד מערב , והנקרופוליס חבק את העיר מצפון , ממזרח ומדרום בלבד . נמצא כי הטעם העיקרי למיעוט יחסי של מערות במערב היה טיב הסלע . במשנה כתוב : "מרחיקין את הנבלות ואת הבורסקי מן העיר חמישים אמה . אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר . רבי עקיבא אומר : לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה ומרחיק חמישים אמה 70 . " הירושלמי לאותו עניין מסביר את טעמו של רבי עקיבא שממערב הרוח תדירה . תנא קמא סובר שם כי רשאים לחצוב את מערות הקבורה מכל העברים ובלבד שירחיקו חמישים אמה . 71 אפשר שאכן היו כאלה שמתוך התחשבות נהגו כהלכת רבי עקיבא , אך בפועל , על פי הממצא , רבים נהגו בניגוד לכך וכסברת התנא קמא . נראה כי טעמו של רבי עקיבא עמד באופן חלקי בלבד במבחן המציאות של ירושלים : המערות מרוחקות מאות מטרים מן העיר ולא היה ממש בחשש הריחות . המערות נסגרו _בגולליהן בקפידה ואין ספק שלא בקעה מהן צחנה . רבי עקיבא נקט " מקדם בטיחות גבוה" למניעת מפגע ריחות חמור , אף כי ספק רב אם אכן עסק כאן בענייני ירושלים . לפי הלכה זו של רבי עקיבא לא היו צריכים לכאורה להתקין מערות בצפוךמערב העיר , כי משם תדירות הרוחות בירושלים . ואולם המציאות אחרת היא .
|
|