|
|
עמוד:166
נפילים . _אנשי מידות . ( שתי המסורות מסכימות לכך , כי באזור היו ערים מבוצרות ( לפחות חברון ודביר , ( ושתיהן מבססות את זכותם של כלב וצאצאיו על כל הר חברון . _גירסתן לתהליך ההתיישבות מתארת מלחמה בילידי ( בני ) הענק — ששי , _אחימן ותלמי — וכיבוש של חברון ודביר ( בסדר זה . ( המסורת ה'יהודאית' בשופטים א בשופטים א א-כא מופיעה מסורת על כיבוש הדרום בידי שבטי יהודה ושמעון . לפי מסורת זו , נכבשה נחלת יהודה בידי שבט זה , שנעזר בשמעון . המסע מגיע מצפון , וגם אם נתעלם מזיהויה הבעייתי של בזק בצפון השומרון , הרי הוא עובר בבירור בנתיב מירושלים דרומה . חברון נכבשת בידי יהודה , ואז מופיע כלב ומציע את עכסה בתו לכובש דביר . עתניאל לוכד את העיר וזוכה בעכסה ובגולות המים . לאחר כמה תיאורים הקשורים לנגב ולפלשת , מזכירה הערה נוספת את כלב ( להבדיל מכלל יהודה שלעיל , ( המקבל את חברון כדבר משה , ומוריש משם את שלושת בני הענק ( בגירסת תרגום השבעים : את שלושת ערי בני הענק . ( מסורת זו קרובה למסורות כלב , ודווקא לכן יש טעם לנסות לברר מה מקורן המשותף , או לחילופין איזו מהן מסתמכת על האחרת . התשובה לכך הינה ברורה למדי . 32 בגירסה הקדומה של מסורת כלב ישנו קטע זהה טקסטואלית לקטע משופטים א ( יהושע טו טו-יט = שופטים א יא-טו ; הדמיון מתחיל כבר בפסוקים שלפני שני הקטעים . ( בגירסת המקור הדויטרונומיסטי קטע זה הינו אורגני ומהווה המשך ישיר לחלקים הקדומים במסורת ( דברים א יט-מו . יהושע יד ו-טו . ( בשופטים א הקטע אינו מובן מכל וכל — לא ברורה הופעת כלב , כמו גם מקור הסמכות שלו להציע את דביר לכל המעוניין . למעשה , ניתן להשמיט את פסוקים י-טו בשופטים א , ורצף הסיפור אך יצא נשכר מזאת . בנסיבות אלה ברור , שהקטע הועתק _על ידי מחבר שופטים א מהגירסה הקדומה . בניתוח של יהושע טו יד-יט ראינו כמה רמזים לכך , שזו עמדה לפניו במצבה שלפני קישורה לגירסת המקור הדויטרונומיסטי שביהושע יד ו-טו , וכי שופטים א משקף את הטקסט המקורי של הגירסה הקדומה . מסקנה זו משתלבת היטב עם ראיית שופטים א כפרק מאוחר יחסית , אך עדיין _פרה דויטרונומיסטי " . מכל מקום ניתוחנו מעיד , כי המסורת בשופטים א מאוחרת לגירסה הקדומה של מסורת כלב , נשענת עליה ולכן אמינה פחות . אמנם ניתן לטעון , שאולי לפני מחבר שופטים א עמדה גם מסורת 'כלל יהודאית' קדומה , והוא אך שילב בה את מסורת כלב ; אך בהעדר חומר נוסף אין זו אלא השערה בעלמא . אילו היתה בידי המחבר מסורת כזו הנוגעת לחברון , ודאי היה מביאה לפחות לצד המסורת הכלבית , ולא היה נאלץ להסתמך בלעדית על האחרונה . מכאן , שבידי המחבר המאוחר עמדה לכל היותר מסורת יהודאית כללית ביותר , ושמא הוא בדה מלבו 32 השווה 33 273 A . G . Auld , 'Judges I and History : A Reconsideration ' , VT , 25 ( 1975 ) , pp . 270- כנגד סוג'ין , , 1970 עמ' idem , Judges , London 1981 , p . 4 ; 13
|
|