|
|
עמוד:8
חיוב ושלילה הערכה היסטורית של אישיותו של הורדוס אינה משימה קלה , ושורש הבעיה אינו בהיעדר מקורות אודותיו . אדרבה , המידע עליו רב ועשיר , יחסית . אולם המקורות שברשותנו מטפלים בדמות זו בדרכים שונות , ולפעמים אף מנוגדות לגמרי , ואין לפסול מלכתחילה מקורות מסוימים ולהניח רק את אמינותם של אחרים . כל המקורות ההיסטורים מגמתיים כמידה זו או זו . ב'מלחמת היהודים' מתאר יוסף כן מתתיהו את הורדוס תיאור חיובי ביותר כשליט מוכשר ומוצלח . ניתן להסביר מגמתיות זו בכך שהמקור שממנו שאב יוסף את המידע וההערכה על התקופה הוא מכתביו של ניקולאוס איש דמשק , מקורבו ויועצו של הורדוס . לעומת זאת , הברית החדשה וגם ספרות חז"ל המאוחרת יותר מתייחסת אל הורדוס בנימה שלילית מוחלטת כמעט . לדידן הורדוס הוא אדם מושחת ומקולקל . בעיני חז"ל , אפילו תרומתו הגדולה לעם היהודי — בניין בית המקדש — לא הצליחה לכפר ולחפות על מגרעותיו הבולטות . המקור היחיד המכיל חומר חיובי ושלילי זה לצד זה הוא ' קדמוניות היהודים , ' מבין כתביו המאוחרים של יוסף כן מתתיהו . למרות עדות מגוונת זו , אין לדעת כמה מנתיניו הזדהו עמו , כמה התנגדו למעשיו , וכמה נשארו אדישים . למשל , האם המרידות בסוף חייו הן עדות להתנגדות כללית ושורשיו ! להורדוס האדם , ולהסתייגות ממדיניותו ? האם מרידות אלו פרצו על רקע כלכלי ( עול המסים , ( פוליטי ( התלות ברומא , ( לאומי ( אובדן העצמאות ) או תרבותי ( הפחד בפני חדירת היוונות לארץ ?( מה בעצם היה אחוז המתנגדים להורדוס בקרב האוכלוסיה ? אם ננקוט שפת מספרים — האם מדובר ב , 10 % _ב 30 % או ב 80 % ? יתר על כן , האם מוצדק גדולים ונמנו עם יקירי ירושלים עד למרד נגד הרומאים בשנת . 66 הורדוס גם הכניס את בני משפחתו ואת אחיו האדומיים לתפקידי מפתח . הוא הזמין נוכרים לחצרו , קירב כתות וקבוצות אחדות שעיינו את החשמונאים ( למשל , השומרונים , הפרושים והאיסיים , ( ועשה מאמצים למשוך את יהודי התפוצות לבוא ולהשתקע _בעיר כירתו . לפי כל קנה מידה שהוא , כמעט , יש להתייחס התייחסות חיובית לשלטונו של הורדוס במישור הממלכתי . הוא הגיע לשלטון , זכה לתמיכת השלטון הרומי , השיג שקט בתוך גבולותיו , נהנה מתקופת שלום באזור כולו , ששכרה מצא ביטויו בשגשוג כלכלי ובנייה מאסיכית ומרשימה . אם נרצה להצביע על נקודת תורפה בסיסית אצלו , אין ספק שהיא קשורה כאי יכולתו לשלוט על עצמו ועל מקורביו בכל הקשור לענייני המשפחה . כלפי אשתו ובני משפחתה הוא התגלה כאדם קנאי , חשדן וחושש . בתוך פחות מעשר שנים הוא חיסל את כל מי שנותר ממשפחת החשמונאים : את הצעיר אריסטוכולוס השלישי שנתמנה כוהן גדול , את אלכסנדרה חמותו , את הכוהן הגדול והאתנרך לשעבר הורקנוס השני , ולכסוף את אשתו מרים . לאחר מכן — בתשע השנים האחרונות של שלטונו 4-13 ) לפני הספירה ) — הסתבך הורדוס בענייני ירושה , ובתחרות הקטלנית בין הצאצאים מנישואיו השונים ( ובמיוחד שני בניה של מרים — אלכסנדר ואריסטובולוס ) ובין אנשי משפחתו — אחותו ואחיו . בשלב זה הוא לא הצליח להשליט סדר כביתו , וכתוצאה מכך רבו המזימות , המתיחויות וההתנקמויות , ואלו אף היו גלויות לעין .
|
|