הערות והארות על תהפוכות ההיסטוריה המדינית של ירושלים מימי הורדוס ועד פרוץ המרד הגדול

עמוד:83

למדורה . הפרשה הסעירה כמובן את יהודי הגליל במיוחד , אולם גם רבים מקרב הציבור הירושלמי נסחפו אחריהם באורח ספונטני . כשהגיעו השמועות ירושלימה , הושבת החג , וקבוצות נוקמים גדולות בהנהגת אלעזר בן דיני ואלכסנדר הסתערו על השומרונים יושבי הטופרכיה עקרבתיני על גבול יהודה ושומרון , טבחו בהם ללא הבחנה והעלו את כפריהם באש . כאשר הגיב קומאנוס בשיגור צבא רומי לדיכוי היזמה היהודית וכן בהרג של רבים מאנשי אלעזר בן דיני ובשביית רבים אחרים , נחרדה המנהיגות האוליגרכיה של ירושלים מפני הפורענות העלולה לבוא על עירם . היא הפעילה אז את מלוא השפעתה על הציבור המקומי לבל ייסחף בעוצם רגשותיו וכדי לפתור את הפרשה בדרך משפטית ומדינית . אכן , רוב הציבור נענה לשתדלנותה המרסנת , הגם שלא מעטים המשיכו לדבוק בהתנגדות אקטיבית במחתרת . התערבות הנציב הסורי אומידיוס קוואדראטוס לא פתרה גם היא את הסכסוך , ואחרי שלמד מקרוב את סיבותיו העדיף מטעמי זהירות שכל הפרשה תידון ברומא . הוא הסתפק באותו שלב בצליבת אחדים מהשומרונים כיוון שהוכח בעליל כי הם היו מחוללי המהומה הראשונים . כמו כן צלב אחדים מן היהודים שנתפסו בידי קומאנוס , שלגביהם הוברר כי נמנו עם המסיתים למרד . פתרונו היה מחוכם למדי משום שנועד בראש וראשונה להחזיר בתקיפות את הסדר על כנו מבלי לגלות משוא פנים לצד זה או אחר , לא כמעשה קומאנוס לפניו . הוא הדגיש את נחישותו לסיים את הפרשה בדרך אובייקטיבית ככל האפשר , ועל כן שיגר לרומא משלחות ייצוגיות משני הצדדים , למען יתייצבו לדין לפני הקיסר עצמו . בראש המשלחת היהודית ניצבו שניים מ'הנכבדים ביותר' ( מן הסתם אנשי ההנהגה הירושלמית ) ועמהם נציגים ממשפחת הכהונה הגדולה , יונתן וחנניה , וכן חנן בנו של חנניה , שהיה סטראטגוס ( כלומר סגן ) במקדש . כדי להבטיח את השקט בירושלים בימי העלייה לרגל ( לכבוד חג הפסח , ( עלה קוואדראטוס עצמו עם צבאו ירושלימה , ורק לאחר שנוכח כי העיר שקטה ולא נוטה למהומות , עזב וחזר לסוריה . פסק הדין הקיסרי הסב , ללא ספק , קורת רוח רבה בירושלים , אף שלא נתקבל על פי כללי הצדק האובייקטיביים המתוקנים , אלא על יסוד השפעות ותככים מאחורי הקלעים . מכל מקום , הפרשה הוכיחה כי גם הפקידות הרומית לא הייתה חסינה מעונש . מלבד אשמתם המוכחת של השומרונים , נמצא גם קומאנוס אשם , ועל כן הודח מתפקידו ונידון לגלות . על הטריבון הרומאי קלר , יד ימינו של הנציב קומאנוס בפרשה ההיא , נגזר כי יובא ירושלימה , ייגרר סביב העיר לעיני כל עד צאת נשמתו , ולאחר מכן יותז ראשו מעליו . מאז ימי נציבותו של פליכס כנציב יהודה 60-52 ) לסה"נ לערך ) החלה לפעול בירושלים הקבוצה המחתרתית הנודעת בשם 'הסיקריים , ' אשר הפנתה את חצי פעולתה בעיקר נגד נכבדים יהודים שנחשדו כמשתפי פעולה עם שלטונות רומא . הקרבן 127 פרטים : כשר ( לעיל , הערה , ( 70 עמי 72 ואילך . 128 מלחמת , ב , ; 243 קדמוניות , כ , . 131 נראה כי יש להסתייג מדבר מאסרם של נציגי היהודים , שצוי ן באותו הקשר בגרסת 'קדמוניות היהודים , ' ולהעדיף את גרסת 'מלחמת היהודים 129 . ' מלחמת , ב , ; 244 קדמוניות , כ , 130 . 133 מלחמת , ב , ; 264-245 קדמוניות , כ , . 136-134 אמנם על ביצוע עונשו של קלר בירושלים אין כל ידיעה שהיא , אבל כנגד זאת אין סיבה לפקפק בכך שגזר הדין לא יצא אל הפועל . 131 מלחמת , ב , ; 265-264 ; 257-254 קדמוניות , כ , . 166-160 ; 187-186 הדברים אמורים גם בימי

יד יצחק בן-צבי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר