הערות והארות על תהפוכות ההיסטוריה המדינית של ירושלים מימי הורדוס ועד פרוץ המרד הגדול

עמוד:73

ששהו בירושלים , בעוד 3 , 000 החיילים הסבסטיאנים , בפיקודם של הקצינים הרומאים רופוס וגראטוס , שמרו אמונים לרומא . מעשה ההצתה המכוונת של לשכות בית המקדש בידי הרומאים , מרחץ הדמים שבא בעקבותיו ושוד כספי ההקדשות באוצר עוררו את חמת היהודים עוד יותר , שכן הם חשו עצמם עומדים על סף שואה לאומית ודתית . מתברר אפוא כי טעמו של חורבן הורגש בירושלים כבר זמן רב לפני פרוץ המרד הגדול . כבר באירוע זה גילו היהודים חירוף נפש עילאי , והקדימו בזאת את הלוחמים הקנאים במערכה הסופית על ירושלים בשנת 70 לסה"נ . הפרשה יכולה אפוא להצטרף כחוליה חשובה בשרשרת הפגיעות בבית המקדש מאז ימי אנטיוכוס אפיפאנס , פומפיוס , וקראסוס . במקביל התלקחו מרידות גם במקומות אחרים בארץ , ודיכוין ביד הנציב וארוס היו בגדר אסון לאומי של ממש . לא בכדי התייחסה המסורת התלמודית אל מאורעות הימים ההם כאל 'פולמוס' ( כלומר מלחמה ביוונית ) ואף מנתה אותו ברצף ה'פולמוסים' הנודעים כמו 'פולמוס של אספסיאנוס' ו'פולמוס קיטוס . ' וארוס השאיר בירושלים לגיון רומי בתורת חיל מצב לשמירת ביטחונה , ממש כפי שהיה הדבר בעלות הורדוס לשלטון בשנת 37 לפסה"נ . לדברי יוספוס , וארוס התיר למשלחת יהודית של חמישים נציגים מירושלים לצאת לרומא 'כדי לטען למען שלטון עצמי לאומתם . ' בבואם לרומא הם נתמכו מצד אחיהם שם , וביחד עם 8 , 000 מהם ויותר , נתקבלו על ידי הקיסר _אוגוסטוס כדי שיוכלו להשמיע את טענותיהם ובקשותיהם . אחרי ששפכו את מרתם על ימי שלטונו של הורדוס , ביקשו מהקיסר להשתחרר משלטון בנו ארכילאוס ולהיספח אל סוריה , כך שיהיו נתונים למרות הישירה של נציביה הרומאים . היו מלומדים שטענו כי המשלחת היהודית הביעה בזאת התנגדות עקרונית לשלטון יהודי ריבוני וכי ביקשה להסתפק באוטונומיה רוחנית ודתית תחת שלטון רומא , דבר ההולם כביכול את השקפת עולמם של הפרושים . ברם פרכותיה של דעה זו גלויות לעין . קרוב לוודאי שהמשלחת היהודית לא התכוונה להציג התנגדות עקרונית לשלטון ריבוני יהודי , משום שהורדוס ובניו היו פסולים בעיניה ממילא והוצגו כמלכים נכרים . המשלחת התייחסה אפוא רק לשלילת השושלת ההרודיאנית גופה , וביקשה להמליץ בפני הקיסר על הפתרון המדיני הטוב ביותר בעיניה בנסיבות הזמן ההוא . מאחר שלא היה כל סיכוי בעיניה לחדש את הריבונות היהודית כבעבר , הבררה המדינית הייתה לדידה אחת משתיים : שלטון רומי עקיף בחסות מלך מבית הורדוס , או שלטון רומי ישיר בחסות הנציב הרומי של סוריה . לאור ההתנסות העגומה בשלטון העקיף ההרודיאני נראתה האפשרות השנייה עדיפה מהראשונה , ורק העתיד הוכיח כי הייתה זו הערכה מוטעית מיסודה . 72 קדמוניות , _יז , ; 265-261 מלחמת , ב , 73 . 52-49 ראו למשל סדר עולם רבה , ל ( מהדורת רטנר , תשכ"ו , ( עמ' עג . 74 מלחמת , ב , ; 79 קדמוניות , יז , 75 . 299 מלחמת , ב , ; 92-80 קדמוניות , יז , 76 . 341-300 ראו למשל אוטו ( לעיל , הערה , ( 24 עמ' . 194 השקפה זו עולה בקנה אחד עם זו ששפטה את הופעת המשלחת היהודית בימי פומפיוס , וראו לעניין זה בהרחבה אפרון ( לעיל , הערה , ( 18 עמ' 199 ואילך .

יד יצחק בן-צבי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר