הערות והארות על תהפוכות ההיסטוריה המדינית של ירושלים מימי הורדוס ועד פרוץ המרד הגדול

עמוד:72

ידי שיגור קציני ביטחון ושתדלנים אחרים בשירותו להשפיע על המפגינים להתפזר ולא להיסחף לפעולות קיצוניות , מה עוד שהוא ביקש להתחמק בחסות הטענה הפורמלית כי אינו מוסמך להכריע בשאלות עקרוניות כל כך בטרם אישר הקיסר את שלטונו . משלא נענו התביעות , נחשף הציבור הירושלמי יותר ויותר להשפעת הקיצונים שפתחו במהומות . עלייתם לרגל של המוני חוגגים בחג הפסח הייתה קרקע פורה להתנגשויות דמים . ארכילאוס ניסה לבלום את המפגינים ולהשליט סדר בכוח הזרוע של פלוגת חיילים , אולם ההמון הגיב ברגימת אבנים , שבה מצאו את מותם חיילים רבים . ארכילאוס הגיב בשיגור כוחות גדולים יותר , בעיקר של פרשים , ואמנם רק בעזרתם עלה בידו לפזר את המפגינים במחיר כבד של 3 , 000 חללים . כשיצא ארכילאוס לרומא , הופיע בירושלים סבינוס , הממונה על ההכנסות בפרובינקיה סוריה , כדי לשים ידו על נכסי הורדוס עד שתוכרע שאלת הירושה . הדבר המחיש כמובן לציבור הירושלמי מיהו בעל הבית האמתי בעירם ובארצם . עוד לפני שובו של ארכילאוס ירושלימה הגיעו לאוזניו הידיעות על התלקחות מרד כללי שמוקדו הראשי היה כמובן בירושלים . מסתבר כי וארוס , נציב סוריה , חזה מראש את האפשרות שמרד של ממש יפרוץ בבירה ולכן עלה לעברה עם שלושת לגיונותיו ואף השאיר בתוכה אחד מהם כדי לקדם פני רעה אפשרית . יוספוס ניסה להטיל את האשמה להתלקחות המחודשת על סבינוס , בטענה כי התגרה ביהודים ופעל מתוך תאוות בצע , אך למעשה צריכה התגרותו להיחשב רק כזרז ולא יותר , שכן וארוס עצמו צפה , כאמור , התפרצות כזו בכל רגע . התלקחות המרד בחג השבועות לא הייתה אפוא עוד מעשה מקרי וספונטני , ואפילו תיאורו של יוספוס אינו יכול לטשטש זאת . אדרבה , עולי הרגל 'לא באו בהמוניהם מפני החג אלא מפני זעמם / 70 והם נהרו מכל קצווי הארץ . הסתערות המורדים על הלגיון הרומאי נערכה בצורה מחושבת היטב מבחינה טקטית ונועדה לסגור עליו משלושה כיוונים , ללמדך שהייתה זו פעולה צבאית מתוכננת כדבעי , שחרגה מגדר התלקחות ספונטנית בלתי מבוקרת . מתברר כי התסיסה המרדנית נגד ארכילאוס בחג הפסח וההתלקחות נגד סבינוס ווארוס בחג השבועות לא היו אלא שתי חוליות במסכת אירועים אחת . מתברר כי בעיצומן של התנגשויות הדמים הצטרפו למורדים גם החיילים היהודים מצבא הורדוס 67 קדמוניות , יז , ! 237 , 218-200 מלחמת , ב , 68 . 30 , 15-1 מלחמת , ב , 69 . 40-39 שם , ; 41 קדמוניות , יז , 70 . 253-252 מלחמת , ב , . 43 והשוו קדמוניות , יז , . 254 אין ללכת שולל אחר הערכת יוספוס כי הזעם הופנה כלפי סבינוס באופן אישי . הוא ביקש ליצור רושם זה בכוונה להסיח את הדעת מהמוטיבציה האמתית למרד — השאיפה העממית הרחבה לפרוק את עול רומא . הסתירה הזו מתגלה בבירור גם בהמשך דבריו , כאשר הוא שם בפי הציבור הירושלמי טיעון אפולוגטי מוזר למדי , שנועד להצניע את מניעי המרד . ראו : קדמוניות , יז , ; 294-292 מלחמת , ב , . 72 לא הייתה זו הפעם היחידה שבה השתדל להטיל את האחריות לאסון הלאומי על גורמים שוליים משני עברי המתרס , דהיינו על אישיות מושחתת מאנשי הצבא או המנהל הרומי מזה , ועל קבוצת מיעוט של חמומי מוח קיצונים מקרב הציבור היהודי מזה . כך ביקש לנקות מאחריות את הקיסרות הרומית ואת העם היהודי ככלל , כל זאת כדי להציג את פורענות המרד כטרגדיה אמתית . עיינו א' כשר , המרד הגדול — הסיבות והנסיבות לפריצתו ; לקט מאמרים , ירושלים תשמ"ג , מבוא , עמ' 41 , 31 , 10 ועוד . 71 מלחמת , ב , ; 44 קדמוניות , יז , . 255 השוו עוד : מלחמת , ב , 55 ואילך ; קדמוניות , יז , 258 ואילך .

יד יצחק בן-צבי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר