הערות והארות על תהפוכות ההיסטוריה המדינית של ירושלים מימי הורדוס ועד פרוץ המרד הגדול

עמוד:62

נחושים בדעתם להמשיך בלחימה , מה עוד שייחלו להתגשמות פלאית של דברי נבואה סתומים שכבשו את דמיונם . אך המציאות טפחה על פני כל המקווים לנס הבא משמים . לאחר שנוגחה חומת העיר הראשונה במשך ארבעים ימים רצופים , היא קרסה תחתיה , ובתום 15 ימים נוספים של ניגוח וירי בליסטראות מסיבי הובקעה גם החומה השנייה . בתוך כך גם הועלו באש כמה מבנים של הסטיו המקיף את המקדש . הורדוס ניסה לטפול את האשמה על אנטיגונוס , במטרה לחפות בזאת על עצמו ועל הצבא הרומי ובה בעת להשניא את המלך החשמונאי על נתיניו . עם קריסת שתי החומות נפלה העיר התחתונה וכן התחום החיצוני של בית המקדש . אמנם מגני ירושלים נמלטו אל העיר העליונה ואל התחום הפנימי של בית המקדש , אך קצרה ידם מלהושיע . הטבח שביצעו חיילי הורדוס וקלגסי הצבא הרומי באוכלוסייה היה נורא בזוועותיו ועצום בממדיו . הטובחים פעלו כאחוזי אמוק , לא שמו לב לגיל הנטבחים ומינם ולא חסו על איש . לפי המסופר , בשלב זה הסגיר אנטיגונוס את עצמו לידי סוסיוס והשתטח לרגליו , כנראה בתחינה שישים קץ לשפיכות הדמים . אך הלה בז לו , בהתייחסו אל מעשהו כאל התרפסות של מנוצח המתחנן על חייו , ולכן גם כינהו במעמד הטרגי של כניעתו בשם 'אנטיגוני' ( כלומר שם אישה ) כדי לשימו ללעג וקלס בפי כול . התיאור המגמתי מעיד כמובן שוב על אופי המקור שעליו נסמך יוספוס , מקור שהתאפיין בערנותו לחשמונאים מזה ובנטיות פרו הרודיאניות _ופרו רומיות מזה . בסיום הסקירה על ההתגוננות היהודית בירושלים בניצוחו של מתתיהו אנטיגונוס ראוי לצטט את מסקנתו של מנחם שטרן : בהחזיקו מעמד נגד כוחות עדיפים בהרבה , ואשר נוצח למעשה לא על ידי הורדוס אלא על ידי עוצמת ליגיונותיה של רומא , לאמיתו של דבר לא קם מעולם ביהודה , להוציא את בר כוכבא , אויב נמרץ יותר לרומאים מאנטיגונוס . ברם צד זה באישיותו של אנטיגונוס לא היה בו כדי לגרור את יוסף בךמתתיהו לפולמוס נגד ניקולאוס יותר מדי עשוי היה אנטיגונוס להראות כפרוטוטיפוס של הקנאים . זו הייתה כנראה הסיבה שבגללה החליט מארקוס אנטוניוס , מן הסתם בעצת הורדוס , להוציא להורג את אנטיגונוס בצורה המשפילה של עריפת ראשו בגרזן . נראה כי יש להעדיף את הנוסחאות האחרות ( FLAMVWE ) הגורסות 'בני בבא _, ' דבר שכבר עמדו עליו חוקרים שונים , למשל , שירר , ההיסטוריה של העם היהודי , א , עמ' , 304 הערה . 52 על בני בבא עיינו כשר ( לעיל , הערה , ( 3 עמ' 20 . 210-205 , 65-64 קדמוניות , יד , 21 . 470 שטרן ( לעיל , הערה , ( 4 עמ' 22 . 385 קדמוניות , טו , ; 10-8 מלחמת , א , . 358 לדברי יוספוס , מניעיו בעניין זה היו קשורים במפורש ברגש נחיתותו העמוק בגין מוצאו השפל , ככתוב : 'הורדוס חשש שמא יותן אנטיגונוס במשמר על ידי אנטוניוס ויובא על ידו לרומי ויטען לזכותו בפני הסינאט ויוכיח שהוא מגזע מלכים , ואילו הורדוס הדיוט , ואם אמנם הוא עצמו חטא לרומאים , מן הדין הוא שבניו ימלכו בזכות _יוחסיהם . מפחד הדברים האלה פיתה הורדוס את אנטוניוס בכסף רב להרוג את אנטיגונוס , מה גם שהוא שיכנעו כי הדבר הכרחי מבחינה מדינית . משנעשה הדבר נפטר הורדוס מפחדו , וכך נפסקה מלכות החשמונאים לאחר מאה ועשרים ושש שנים' ( קדמוניות , יד , . ( 490-489

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא