|
|
עמוד:5
הקדמה הספר שלפנינו מקבץ את סיפורן של חמישים ושתיים המושבות שנוסדו למן ראשית ההתיישבות היהודית בא"י . בהוצאתו יש משום תיקון מעט לחטאי ההיסטוריוגרפיה היישובית כלפי המושבה כצורת התיישבות בתולדות א"י . תשעה קבין של כתיבה , עיון , מחקר וספרות אחרת - הוקדשו לצורות ההתיישבות השיתופיות , כמו : הקיבוץ , מושב העובדים והמושב השיתופי . דווקא צורת ההתיישבות הראשונה , החלוצית , זו אשר הניחה את המסד לעשייה בא"י - נדחקה לקרנות זווית במרבית הספרים שעסקו בהתיישבות ובתולדותיה . אמנם נכון שלא התעלמו ממנה לחלוטין , אך אזכורה וניתוח מאפייניה היו מזעריים , לעומת הטיפול המעמיק בכתיבה על שאר צורות ההתיישבות . תופעה זו תואמת גם את היחס המסורתי של גורמי ההתיישבות הציונית למושכה כאל צורת התיישבות שאינה הולמת את המפעל היישובי בא"י . יחס זה נע בין פסילה מוחלטת וביקורתית ובין אדישות . לא ככדי לא הוקמה אפילו מושבה אחת על ידי גורמים התיישבותיים למן הקמתה של ההסתדרות הציונית ואילך . המשרד הארצישראלי של רופין , ואחריו מחלקות ההתיישבות בהסתדרות הציונית ובסוכנות היהודית , לא עסקו בהקמת מושבות באופן עקרוני ואידיאולוגי . המושבה נפסלה על ידם כדרך הראויה להנחלת המונים על אדמת א"י , שכן יסודותיה המושתתים על בעלות פרטית של הקרקע ; ייצור , שיווק , צריכה והתארגנות פרטית - נראו בלתי מתאימים לדרכה של ההתיישבות הממוסדת . זו העדיפה את צורות ההתיישבות השיתופיות על קרקע הלאום ; ואת הפועל , החלוץ המתיישב , חסר האמצעים - על פני זה המשקיע מהונו הוא . המושבה הושארה ליזמה הפרטית , לבעלי ההון ולמעוניינים בה , אך שלא במסגרת המאמץ הלאומי . לשיקולים הללו נוספו גם מניעים פוליטיים לא סמויים , והפועלים שאחזו במוסרות השלטון לא שכחו לאיכרי המושבות את המאבקים על כיבוש העבודה . גם הדעה כי המושבה "איננה מתאימה למפעלי כיבוש וספר" השתרשה . כאילו לא סימנו מטולה וקסטינה את מפת היישוב היהודי שנים רבות בטרם קמו קבוצות או מושבים . רק בשנים האחרונות חל שינוי של ממש כגישה למושבות , לאנשי העלייה הראשונה ולפקידות הברון רוטשילד ויק"א . הכתיבה על המושכות הפכה מכתיבה פרוזאית , הירואית ומליצית , שאופיינה כעיקר בספרי יובל - לכתיבה היסטורית , גיאוגרפית וחברתית כמובן המדעי והמודרני . הספר שלפנינו לא נועד גם הוא למלא את כל החסר כתחום הזה . אדרבה , הוא מביא בקצרה את "סיפוריהם" של 52 יישובים שהוקמו כמושבה . יישובים אחרים ש"דמו" למושבה , אך הקמתם הייתה בצורת התיישבות אחרת , זדו . אחוזה , או מושב פועלים ( כפר אוריה , עין גנים , נחלת יהודה וכד - ( ' לא נכללו כאן . הסיפורים הללו מצטרפים לכלל תמונה מרתקת על עשייה יישובית אמיצה בתנאים קשים , במציאות כלכלית ופוליטית מסובכת , ובמצבי סיכון ביטחוני גבוה . הם פורשים בפני הקורא קשת מגוונת של מושבות ושל דמויות ואישים , שהניעו אותן ועיצבו את גורלן . הם שבים ומזכירים לנו , כי במשך ארבעים שנותיה הראשונות של ההתיישבות היהודית החדשה בא"י , הייתה המושבה צורת ההתיישבות הדומיננטית והבלבדית כמעט בארץ . רק מ1908- החלו להיווסד צורות חדשות , כמו : הקבוצה , מושב פועלים , אחוזה , קואופרציה - אך כולן יחד בסלו בשישים לעומת שלושים מושבות , משגשגות ברובן , ובהן כ 12 , 000- מתיישבים מתוך כ 12 , 500- יהודים שנמנו עם הסקטור הכפרי היהודי בא"י , בה היו ב1914- כ 85 , 000- יהודים . למעשה , גם חלק מהיישובים שנמנו כ"אחוזות או כ"מושבי פועלים , " היו לימים למושבות ( מגדל , כרכור , באר יעקב , ( בעוד ההתיישבות השיתופית היתה עדיין בחיתוליה . לא בכדי מרבים סופרים עבריים לדבוק במושבה ובניחוחיה כאל נופה הראשיתי , האמיתי , התמים ו"הריחני" של "א"י האבודה , הישנה והטובה . " ככל שנוקפות השנים , כן גוברת דווקא ההערכה למושבות הראשונות ולאיכריהן , וכל הרוצה להציץ כיום אל עולמה הישן של א"י , עושה זאת באתרים של ראש פינה , מזכרת בתיה , בת שלמה ומטולה . הן מהוות מעין צוהר אל ראשית המעשה , אל הראשונות והשורשיות של איכרים ושל אנשים שכל רצונם ומאווייהם הסתכמו ביצירתו של כפר עברי בא"י , ובעיצובו של איכר יהודי , המעבד את אדמתו ומוציא ממנה לחמו , והרי זו היא הציונות בתמציתה המזוקקת ביותר . ד"ר יוסי בן ארצי
|
|