|
|
עמוד:13
העלייה הראשונה והשנייה ; בתקופת המנדט הבריטי והגל השלישי משנות ה- 70 ואילך . הפרק דן ביסודות הרעיוניים והאידאולוגיים שעמדו בבסיס החדשנות החינוכית בכל גל ובדרכים למימוש רעיונות אלה דרך עיצוב מדיניות חינוכית ומימושה לכדי פרקטיקה בבתי הספר ניסויים ואחרים . על בסיס סקירה זו מציג המחבר מספר לקחים משמעותיים התורמים להטמעה מוצלחת של חדשנות חינוכית : הצורך בחיזוק הקשר בין תאוריה, מדיניות ופרקטיקה ; אימוץ תפיסה שלפיה רפורמות, שינויים ושיפורים למיניהם צריכים לצמוח בו-זמנית מלמטה למעלה ( bottom up ) ומלמעלה למטה ( top down ) כאחד ; הצורך בתאוריה מתחדשת המתאימה את עצמה לנסיבות ; צורך באיזון בתכנים של החינוך החדשני לגלגוליו ; תיאוריה שמתחדשת, צומחת מהשדה ומתאימה את עצמה לנסיבות משתנות ; הצורך במדיניות חינוכית כוללת וברורה ; ולבסוף, הנהגה חינוכית יזמית המשלבת בין תאוריה למדיניות ודוחפת לשינויים הנדרשים בשדה החינוכי . הפרק השני בספר, פרי עטו של עמי וולנסקי, סוקר את המתח המתמשך שבין תהליכי מרכוז וביזור במערכת החינוך, מתחילת שנות ה- 70 . המאמר מתחקה אחר המהלכים של משרד החינוך לאפשר אוטונומיה בית ספרית בחינוך הציבורי כדי להעצים את כוחם וסמכותם של המנהלים והמורים ולאפשר צמיחה ויצירתיות בתהליך הלמידה וההוראה, דרך שלוש רפורמות ושינויים במערכת החינוך : אוטונומיה פדגוגית ; המעבר של בתי הספר לניהול עצמי ; ותוכנית גפ"ן . מהסקירה עולות שתי תובנות בולטות לגבי ההתפתחויות הנוגעות לאוטונומיה בית ספרית : האחת היא שקיים פער בין משאלות הלב של שרי חינוך אשר ביקשו לראות בבתי הספר את מוקד קבלת האחריות והסמכות הפדגוגית בהתאמה לצורכי התלמידים והקהילות לבין יכולתם להוביל למדיניות חינוך המעניקה להם מנדט למימוש האוטונומיה המקצועית שלהם . התובנה השנייה מתמקדת במגמה ליוזמות חיצוניות מצד עמותות אודרי אדי-רקח ויזהר אופלטקה 13
|
|