|
|
עמוד:14
14 מחקר מדיניות 195 | על אמון ושיתוף פעולה וולונטרי בישראל לסיכום, בשני חלקי המחקר נמצאה רמת אמון נמוכה של המשיבים בציות האזרחים הישראלים ( כקבוצה ) לחוקים, לנהלים ולנורמות חברתיות , ואף זוהו מאפיינים דמוגרפיים בעלי השפעה מובהקת ודומה על רמת אמון זו . בשני חלקי המחקר בלט במיוחד כי אמון בציות הישראלים עולה עם גיל המשיב ( עם חריגה במקרה של אמון בציות חברות גדולות ) . כמו כן, ראינו כי למשיבים דתיים יותר אמון רב יותר בציות הישראלים ברוב המכריע של ההקשרים שנבחנו ( ציות למדינה ולנורמות חברתיות, כאשר מדובר בכלל האוכלוסייה או בחברים קרובים, באזרחים פרטיים, בעסקים קטנים או בחברות ) . לעומת זאת, ממצא שחזר גם במחקר זה הוא שלנשים אמון נמוך יותר בציות האוכלוסייה הישראלית למוסדות המדינה ולחוקים ונהלים ( אך אמון גבוה יותר בציות חבריהן הקרובים ובנושאים שבין אדם לזולתו ) . 3 . ה מ ל צ ו ת מ ד י נ י ו ת נראה אפוא כי על פי ממצאי המחקר תפיסת הישראלים את רמת שיתוף הפעולה של הגורמים הרלוונטיים בישראל אינה מספקת את התשתית הנדרשת להסתמכות על ציות וולונטרי . כלומר בשלב זה המחקר אינו תומך בתפיסה שהמדינה יכולה להחליש את מנגנוני הפיקוח והאכיפה שלה ולהסתמך על ציות וולונטרי בלי ללוות אותו באמצעי אכיפה וניטור מסורתיים . המחקר הראה כי האזרחים בישראל בעצמם מפקפקים במידת האמון שהם זכאים לה . ייתכן בהחלט כי בתחומים שבהם הרגולציה נחשבת אפקטיבית הציבור רוחש אמון רב יותר ( למשל בהקשר של הבנקים וחברות הביטוח ) , מה שמעיד, כמובן, שלא נדרש שינוי במידת הפיקוח על גופים אלו . עם זאת, מובן שהרגולציה של עסקים קטנים ושל יחידים אינה יכולה להיות שווה ברמתה לרמת הפיקוח של גופים גדולים יותר, כמו בנקים וחברות ביטוח . כדי לשקם את האמון ההדדי בין האזרחים, ובעקבות זאת גם את האמון בין המדינה לאזרחיה, המהלך הראשון הנדרש הוא שינוי תפיסת הציבור את צייתנות זולתו . את השינוי הנדרש באוכלוסייה הישראלית אפשר לקדם בעזרת – • קמפיינים המנגישים מידע בנושא ציות הציבור ואמינותו ומנכיחים ציות לחוקים וערבות הדדית :
|
|