מקומו של הנגב בחזון ובעשייה הציוניים עד 1939

עמוד:14

14 הנגב בהתיישבות ובמלחמה והן עם שר המושבות הבריטי . אך למרות הפעילות הרבה, כשהועלתה ההצעה בפגישות היא הוצגה בקוויה העקרוניים, ללא פירוט וללא תכנית פעולה . במקביל לפגישות ולהסברה התנהלה פעולה לגיבוש דרכי פעולה אפשריות למימוש הרעיון הבסיסי . 16 וייץ, ראש מחלקת הקרקעות והייעוד של קק"ל, הציע באוגוסט ,1935 לאחר שסייר בנגב בחודש יוני, את הצעתו לפיתוח הנגב וליישובו . תכניתו לא תאמה את תבנית ההתיישבות בנגב כפי שבאה לידי ביטוי ברעיונות ההנהגה הציונית . בשונה מהם היא התבססה על שילוב התיישבות, מחקר, ורכישת קרקעות על­ידי קק"ל, ללא הסתמכות על השלטונות . נקודת המוצא של תכניתו 17 הניחה שאזור באר­שבע הינו המתאים ביותר לפתוח בו את ההתיישבות בנגב ועיקריה היו כלהלן : 1 . להתחיל בעיבוד הקרקעות שבאזור באר­שבע בשיטת הדרי­פרמינג ) Dry Farming ( . 2 . רכישה הדרגתית של קרקעות בנגב על­ידי הקרנות הלאומיות, תוך התמקדות ברכישת גושי קרקע גדולים . 3 . במקביל ­ בחינת האפשרויות לניצול מי שטפונות ולביצוע קידוחים . 4 . הקמת סניף של תחנת הניסיונות ומספר תחנות מטאורולוגיות, על­מנת ללמוד את תנאי האקלים ולעמוד על האפשרויות החקלאיות . אוסישקין, יו"ר הדירקטוריון של קק"ל, התנגד עקרונית לנטייה זו של ההנהגה הציונית . הוא ראה בפנייה אל עבר הנגב אקט של ייאוש מהיכולת לעסוק בבעיות ההווה והשלכת יהבה של התנועה הציונית על עתיד שאינו בטוח משום שהוא מותנה בחסדי הבריטים . הוא דרש להמשיך במלוא המרץ ברכישת אדמות באזורי הצפון והמרכז ובירושלים . ההנהגה דחתה את גישתו, שלא חרגה מקווי הפעולה המסורתיים, וחתרה לקידום הרעיון שלדעתה יהיה עשוי להביא למהפך בקצב ההגשמה הציונית ולספק מענה לאתגרים העומדים בפני התנועה הציונית בעתיד . עמדת השלטונות ובעיקר זו של הנציב העליון היתה אוהדת . נראה כי אחת הסיבות לעמדה זו נבעה מסברתם שהפניית המאמץ הציוני לעבר הנגב תיתן בידם נימוק מסייע לדחיית הדרישות הציוניות להתחלת התיישבות בעבר­הירדן, בטענה שקודם כל יש למצות את האפשרויות בנגב . אלא שלמרות ההתבטאות המילולית האוהדת של הנציב העליון הוא העמיד תנאי מוקדם לגיבוש עמדתו הסופית ­ על הסוכנות להגיש לו תכנית לקידוחים ולגילוי מים . מאחר שעד פרוץ מאורעות 1936 לא הוכנה תכנית מעין זו, לא הועמדה עמדת השלטונות במבחן מעשי . הסיבות לאי­הכנת תכניות מפורטות לקידוחים ולאגירת מים היו קשורות בהזנחה הכללית של הנגב על­ידי המוסדות הציוניים לפני­כן . ההצהרות האופטימיות בדבר אפשרויות גילוי מים בנגב נשענו יותר על אמונה בכושר הפעולה היהודי, שהוכיח את הצלחתו באזורים אחרים בארץ, מאשר על ידיעות מבוססות . 18 התפרצות המאורעות ב­ 19 באפריל קטעה פעילות זו . אף שמבחינה מעשית לא התאפשר לבחון את אפשרויות הפיתוח וההתיישבות בנגב, הרעיון כי הנגב הוא הפתרון להתיישבות הציונית בטווח הארוך, נשאר שריר . החל באפריל 1936 מיקדו הסכנות הביטחוניות את תשומת­הלב של ההנהגה הציונית במציאת פתרון לבעיות מיידיות אקוטיות יותר . עניין הנגב ופיתוחו כפי שהתעורר בשנים שלפני המאורעות נדחק לקרן זווית .

ישראל. משרד הביטחון

יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית

ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר