|
|
עמוד:12
12 שפה אחת ודברים אחדים הציבור הדתי, בנקיטתה כלפיו גישה מתנשאת המזלזלת בתרבותו הדתית ובכפייתה עליו את תרבותה החילונית המערבית . לא תמיד השכילו בתי המשפט לגשר על הפער הרטורי, ותרמו להנצחת הפירוד והניגוד שבין השפה הדתית והשפה האזרחית בתחום דיני המשפחה . פתחנו בענייני השפה רבת הניגודים ובה אף סיימנו . * * * תודתי העמוקה נתונה לידידי פרופ‘ אבי שגיא שהעיר ועורר אותי לתרום בשאלות של הגות יהודית לקבצים שונים בעריכתו, ומתוך שזירזני ועודדני להביא את דבריי בכתובים, הצטרפו הדברים ליריעה רחבה . תבונתו וחוכמתו היו לי למשענת איתנה . הוא ופרופ‘ ידידיה שטרן, עורכי הסדרה, קראו את כתב היד והעירו הערות חשובות ומועילות . חתני, נדב ברמן- שיפמן, קרא את דבריי בדקדוק וביסודיות והחכים אותי בהערות מלומדות . אנר דדשב השקיע טרחה רבה בהאחדת הערות השולים ובהתקנת רשימת המקורות . הדס אחיטוב, כעורכת לשונית, הפליאה לעשות בכך שבעמל, בדעת ובכישרון חקרה, תיקנה ואיזנה את כל הטעון תיקון וניסוח מחדש, ועוד הוסיפה משלה מאוצרה הטוב . עמרי שאשא, ממכון הרטמן, עמל על התקנת כתב היד לדפוס . לכולם נתונה תודתי . רעייתי רחל, המלווה אותי מאז ומעולם כקוראה נאמנה של דבריי, הפרתה את רעיונותיי במחשבתה המקורית . מקור נחת וסיפוק לנו הם נכדינו האהובים, עמית, יותם, עידו, נטע, יובל, אביעד, אביה, נגה, בארי ואחינעם . יהי נועם ה‘ עליהם . ולהבדיל בין החיים לבין מי שאיננו עוד פה עמנו היום, ספר זה מוקדש לזכרו של אחייננו, נתאי שטרן ז“ל, לוחם גולני אשר נפל בקרב בעזה במבצע ‘עופרת יצוקה‘, בעשרה בטבת תשס“ט, והוא בן עשרים ואחת שנה .
|
|