|
|
עמוד:14
14 חשתי עצמי אז בבירור כשייכת לקבוצת הטובים ביותר — לאלה שלחמו, הקריבו יותר מאחרים וגם יביאו לבסוף את השלום . מנהיגים ואנשי שורה חיבקו אותנו, חברי קיבוצים, ובמיוחד חוּבקו הלוחמים הצעירים . שיח לוחמים היה לתעודת הזהות שלנו . באוניברסיטת חיפה, שם עשיתי את ראשית דרכי האקדמית, שבתי והצהרתי בגאווה בלתי מוסתרת שאני חברת קיבוץ, מתוך תחושה שבבחירה זו אני מייצגת את כיוונה הנכון של ההיסטוריה . ספרו של לובה אליאב ארץ הצבי שניתח בבהירות ובחדות את תחלואי החברה בישראל והציע מתווה למו"מ עם הפלסטינים, היה הטקסט הראשון ששחרר אותי ממתיקותה של האשליה שבתוכה טבלנו . אחר כך החלו לטפטף לתודעתי גם מאמריו של ישעיהו ליבוביץ, המזהירים מפני מה שעלול להתרחש אם נוסיף להיות עם כובש, וכי הכיבוש משחית ומעמיד בספק את קיומה של המדינה . אולם התפנית בהלוך המחשבה התרחשה במהלך אטי . באותם ימים זיהיתי עצמי שייכת לצעירי שיח לוחמים וכי העתיד ששייך להם, שייך גם לי . ב שיח לוחמים מספר ראובן כהן שנפצע בקרב על ירושלים, על הגעתו לאותו חבל ארץ ( הגדה המערבית ) “החביב עליי ביותר [ . . . ] בתי הכפר הציוריים הנאחזים במין עיקשות כזו בתוך צלע של הר, דבוקים ללא הפרד מן הנוף כאילו היכו בו שורשים . חורשות של עצי זית כהים ועתיקים, מטליות של קרקע לאין ספור המכוסות בגפנים, פיסות אדמה חומות ופוריות המותחמות בגלי אבנים ומפולחות בידי מחרשת שן — כל אלה לא היה בהם כדי להעלות את זכרם של אותם מאורעות 1 כך פגשתי גם אני את כפרי הגדה בנסיעותיי בסוף שנות ה- 70 גדולים ועצומים" . לארכיון הסוכנות בירושלים לקריאת מסמכים לשם הכנת עבודת המסטר שלי . עדיין נותר בי זיכרון ההתרפקות על מראות רומנטיים בראשייתיים . הייתי יוצאת באוטובוס של 30 . 05 מנצרת תחתית לירושלים דרך ג'נין ושכם . בתחנות השונות עלו נשים ערביות ובידיהן סלי מצרכים, חיילים עם נשקם, ילדים לבושים במדי בית ספר, מוכרי משקאות וחמוצים . בשכם עצרנו להפסקת התרעננות וללגימת כוס תמרהינדי, שריחו ורעננותו היו חביבים עליי הרבה יותר מריח הדגים שבושלו במטבח של משרדי הסוכנות שבסמוך לו שכן הארכיון . שם ישבתי על ספסל העץ הנוקשה, נוברת במסמכים המונחים על השולחן המוגבה אחוזת געגועים לקרירות התמרהינדי שאלגום בדרכי חזרה הביתה . רק שנים אחר כך, בימי האינתיפאדה הראשונה, כששבתי וקראתי ב שיח לוחמים , מצאתי בו דברים שלא הבנתי אז לאשורם ב- 1967 , בקריאתי הנרגשת הראשונה, המזדהה עם מוטיב ‘היורים ובוכים' . תחושת הכישלון שנגעה בי באינתיפאדה הראשונה חדרה לעורקיי לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין, כשנכנסתי בכיכר למאהל של בני עקיבא . ישבו שם בני נוער במעגלים נפרדים, מעגל בנים ומעגל 1 אברהם, שפירא ( עורך ) , שיח לוחמים : פרקי הקשבה והתבוננות . תל אביב, 1968 , עמ' 239 ( להלן : שפירא, שיח ) .
|
|