|
|
עמוד:13
13 המוצנח רכב שלל מצרי . נראה היה לנו טבעי לגמרי לטייל בשטחים החדשים יחד עם אחי וגיסתי ולהתבשם מתוצאות הניצחון, רכובים על גבי מכונית שלל מצרית, כאשר גבי הלבוּש במדי קצין צנחנים אוחז בתרמילו רישיונות שמתירים לנו להיכנס לכל המקומות האסורים בכניסה . כשעברנו בעמק יזרעאל את מחסום הדרך לג'נין, פרצנו בתרועת ניצחון . הכול נראה כל כך יפה : משוכות הגפנים, עצי הפרי המניבים, פיתולי העלייה התלולה לשכם והנוף המרהיב שסביב לה, פיתוחי הברזל המעוטרים בשבכות הדלתות והמרפסות, פטפוט התרנגולות בחצרות, הפיתות הטריות והחמוצים המפולפלים . לתומנו האמנו שהערבים תושבי המקום שמחים לקראתנו, הם הרי הזמינו אותנו לשתות ולאכול אּתם ! הכול נראה פשוט כל כך, אפילו המזכרות שהציעו בפרוטה לוו בחיוך מזמין . התארחנו אצל בן דודי, חיים קאופמן ( לימים חבר כנסת של הליכוד וסגן שר אוצר ) , שכיהן כמושלה הזמני של רמאללה . הכול התנהל כמו בסרט מצויר ועליז של וולט דיסני . אלא שלא ידענו אז שבמרתף הבית בו התארחנו ( לפחות כך סופר, לימים ) , הסתתר ערפאת וחיכה לנאמניו שיחלצו אותו משם לעבר-הירדן . כשהגענו נוטפי דבש לירושלים, עצרו אותנו שוטרים של המשטרה הצבאית במגרש הרוסים . חרף מחאתנו הקולנית הודיעו, שהם מחרימים את המכונית שלנו מפני שהיא רכב שלל . התרעמנו ומחינו על הגזירה אבל משלא נותרה בידינו ברירה, סיכמנו שבעצם לא ממש נורא ויש צדק בדבר ולפיכך עמדנו בשולי הכביש מנסים לעצור טרמפ . צעיר חבוש כיפה, מבקש טובתנו, הסיע אותנו לפאתיה המערביים של ירושלים . ובתמורה סיפרנו לו שאנחנו מצוידים ברישיונות כניסה לכל השטחים הצבאיים שאסורים עדיין בכניסה בגולן, שלשם מועדות פנינו . הוא עצר ואמר, “חכו לי כאן, אל תזוזו . מיד אני חוזר ! " וחזר כעבור מספר דקות עם רכבו כשהוא מצויד בתרמיל . “אני מצטער שאשתי לא יכולה לבוא, כי בהתראה כל כך קצרה אין לה אצל מי להשאיר את הילדים . אבל אם תסכימו אני מצטרף אליכם . " וכך המשכנו את ירח הדבש שלנו בחברתו, נחושים ‘לכבוש' מחדש את הגולן . על התהוותו של הקובץ שיח לוחמים שמענו מפה לאוזן . חלק מהדמויות המעורבות בו היו בעיניי רבות חשיבות . מוקי צור שהיה המדריך שלי בתנועה בכיתה י"א, עמוס עוז חבר קיבוץ חולדה שריתק אותנו ברכוּת קולו ובסיפוריו, ואברהם שפירא מיזרעאל שקראנו לו פָּצִ'י שלתורתו האזנו בערבי עיון שנערכו בעמק . אלו ואחרים, מבוגרים בשנים אחדות מאתנו, היו עבורנו מורי דרך . שיח לוחמים הופץ בקרב בני הקיבוצים הלוחמים וחברי הגרעינים . קראנו בו בשקיקה ובהתרגשות . רוח הדברים שנכתבו בו תאמה את הערכים והאמונות עליהם גדלנו בתנועת הנוער . סיפורי הלוחמים תאמו את אלה שסיפרו בני הגרעין . חשנו שאנחנו חיים בתקופה מיוחדת וכי עלינו למצות את רוח ההתפעמות שזרמה בתוכה ומתוכה . וזאת דווקא משום שאנחנו הלוא אנשי שלום ולא כובשים . מה גם שברור היה לנו שלא ירחק היום, שבו השטחים הכבושים יוחזרו לידי יושביהם וימי החולין יחזרו לתקנם .
|
|