|
|
עמוד:13
עֵדי השיר 13 7 המקוטע', שהופיעה במפתיע במאה העשרים" . על נעוריה הפרועים, חסרי הנחת, סירבה בת-מרים לדבר . מכתבה הראשון לאהוב נעוריה הוא מ- ,1917 כשהיא כבת ,16 "בורחת" ( בלשונה ) מבית ההורים וממשפחתה האוהבת ונקלעת לסער המהפכה בערי רוסיה הגדולות . שם היא חבְרה לחוג צעירים הכמהים לתרבות עברית, שהיו חלק מההתעוררות הרעיונית והמעמדית . בחרקוב היא פוגשת את הסופר חיים הזז, המבוגר ממנה בשלוש שנים, והם שבים ונפגשים בקייב . לאחר פרשת אהבה סוערת, דרכיהם נפרדות . זה הרקע למכתביה אל הזז הפרושׂים על פני עשור כמעט, מ- 1917 עד 1926 . לאורך תקופה זו, היא זוכה לאהוב אותו בעיקר ממרחק והם אינם נפגשים . באותן שנים היא פוגשת ברוסיה את איש קבוצת "בראשית", שמעון הבונה ( טְרֵבּוּקוֹב ) , שהיה דוגמה קיצונית לנאמנות הכפולה של חברי החוג . מצד אחד, קנאי ללשון העברית ולספרותה, ומצד אחר, מסור כל-כולו לרעיון המהפכה . בשנת 1937 , במהלך ה"טיהורים" הסטליניסטיים, הוא נאסר וב- 15 בינואר 1938 הוצא להורג בסיביר . בתה של בת-מרים, מרייסה בת-מרים כצנלסון, שנולדה בשנת ,1925 היא בתו . וכך מסבירה בת-מרים במכתב להזז, לפני בואה לפריז, את הפיצול בדמותה ואת קשריה הרומנטיים עם הבונה : "אביה [ של בתי ] שמעון הבונה . אהבתו קִבלתי כקשר שקשרתי למצבתי החיה שנקפאה בזכרונות מהם חפצתי להזיזה" ועוד : " [ . . . ] קראני, חיים . לא על מאזני מרחק שקולים הרבה דברים שלא נראים ולא נתפסים גם 8 במצודי העין הדקים . " 7 שם . 8 מכתב 23 .
|
|